1 Então Moisés e os filhos de Israel entoaram este cântico ao Senhor:
Cantarei ao Senhor,
porque triunfou gloriosamente;
lançou no mar o cavalo
e o seu cavaleiro.
2 O Senhor é a minha força
e o meu cântico;
ele se tornou a minha salvação.
Este é o meu Deus;
portanto, eu o louvarei;
ele é o Deus de meu pai;
por isso, o exaltarei.
3 O Senhor é homem de guerra;
Senhor é o seu nome.
4 Lançou no mar os carros de Faraó
e o seu exército;
e os seus capitães afogaram-se
no mar Vermelho.
5 As águas profundas os cobriram;
desceram às profundezas
como pedra.
6 A tua mão direita, ó Senhor,
é gloriosa em poder;
a tua mão direita, ó Senhor,
despedaça o inimigo.
7 Na grandeza da tua excelência,
derrubas os que se levantam
contra ti;
envias o teu furor,
que os consome como palha.
8 Com o sopro das tuas narinas,
amontoaram-se as águas,
as correntes pararam em montão;
as águas profundas
se tornaram sólidas
no coração do mar.
9 O inimigo dizia:
"Perseguirei, alcançarei,
repartirei os despojos;
a minha alma se fartará deles,
arrancarei a minha espada,
e a minha mão os destruirá."
10 Sopraste com o teu vento,
e o mar os cobriu;
afundaram-se como chumbo
em águas impetuosas.
11 Ó Senhor, quem é como tu
entre os deuses?
Quem é como tu,
glorificado em santidade,
terrível em feitos gloriosos,
que operas maravilhas?
12 Estendeste a mão direita,
e a terra os engoliu.
13 Com a tua bondade
guiaste o povo que salvaste;
com a tua força o levaste
à habitação da tua santidade.
14 Os povos ouviram
e estremeceram;
agonias apoderaram-se
dos habitantes da Filístia.
15 Então os chefes de Edom
se perturbam,
dos poderosos de Moabe
se apodera temor,
esmorecem todos os habitantes
de Canaã.
16 Sobre eles cai espanto e pavor;
pela grandeza do teu braço,
emudecem como pedra;
até que passe o teu povo,
ó Senhor,
até que passe o povo
que adquiriste.
17 Tu o introduzirás e o plantarás
no monte da tua herança,
no lugar que preparaste,
ó Senhor, para a tua habitação,
no santuário, ó Senhor,
que as tuas mãos
estabeleceram.
18 O Senhor reinará
por todo o sempre.
19 Porque os cavalos de Faraó, com os seus carros de guerra e com os seus cavaleiros, entraram no mar, e o Senhor fez com que as águas do mar voltassem e os cobrissem; mas os filhos de Israel passaram a pé enxuto pelo meio do mar.
20 A profetisa Miriã, irmã de Arão, pegou um tamborim, e todas as mulheres saíram atrás dela com tamborins e com danças. 21 E Miriã lhes respondia:
Cantem ao Senhor,
porque triunfou gloriosamente
e lançou no mar o cavalo
e o seu cavaleiro.
22 Moisés fez o povo de Israel partir do mar Vermelho, e eles foram para o deserto de Sur. Caminharam três dias no deserto e não acharam água. 23 Por fim, chegaram a Mara. No entanto, não puderam beber as águas de Mara, porque eram amargas. Por isso aquele lugar foi chamado de Mara. 24 E o povo murmurou contra Moisés, dizendo:
— O que vamos beber?
25 Então Moisés clamou ao Senhor, e o Senhor lhe mostrou um pedaço de madeira. Moisés jogou a madeira nas águas, e as águas se tornaram doces. Ali o Senhor lhes deu estatutos e uma ordenança, e ali os provou, 26 e disse:
— Se vocês ouvirem com atenção a voz do Senhor, seu Deus, fizerem o que é reto diante dos seus olhos, derem ouvidos aos seus mandamentos e guardarem todos os seus estatutos, nenhuma enfermidade virá sobre vocês, das que enviei sobre os egípcios; pois eu sou o Senhor, aquele que cura vocês.
27 Então chegaram a Elim, onde havia doze fontes de água e setenta palmeiras. E acamparam junto das águas.
1 אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ליהוה ויאמרו לאמר אשירה ליהוה כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים׃
2 עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו׃
3 יהוה איש מלחמה יהוה שמו׃
4 מרכבת פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלשיו טבעו בים סוף׃
5 תהמת יכסימו ירדו במצולת כמו אבן׃
6 ימינך יהוה נאדרי בכח ימינך יהוה תרעץ אויב׃
7 וברב גאונך תהרס קמיך תשלח חרנך יאכלמו כקש׃
8 וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו נד נזלים קפאו תהמת בלב ים׃
9 אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי׃
10 נשפת ברוחך כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים׃
11 מי כמכה באלם יהוה מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה פלא׃
12 נטית ימינך תבלעמו ארץ׃
13 נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך׃
14 שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת׃
15 אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען׃
16 תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן עד יעבר עמך יהוה עד יעבר עם זו קנית׃
17 תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת יהוה מקדש אדני כוננו ידיך׃
18 יהוה ימלך לעלם ועד׃
19 כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב יהוה עלהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים׃
20 ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת׃
21 ותען להם מרים שירו ליהוה כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים׃
22 ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים׃
23 ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה׃
24 וילנו העם על משה לאמר מה נשתה׃
25 ויצעק אל יהוה ויורהו יהוה עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו׃
26 ויאמר אם שמוע תשמע לקול יהוה אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני יהוה רפאך׃
27 ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו שם על המים׃