1 O povo viu que Moisés demorava para descer do monte. Então reuniu-se em volta de Arão e lhe disse:

— Levante-se, faça para nós deuses que vão adiante de nós; pois, quanto a este Moisés, o homem que nos tirou do Egito, não sabemos o que lhe aconteceu.

2 Arão respondeu:

— Tirem as argolas de ouro das orelhas de suas mulheres, de seus filhos e de suas filhas e tragam para mim.

3 Então todo o povo tirou das orelhas as argolas e as trouxe a Arão. 4 Este, recebendo-as das mãos deles, trabalhou o ouro com buril e fez dele um bezerro de metal fundido. Então disseram:

— São estes, ó Israel, os seus deuses, que tiraram você da terra do Egito.

5 Arão, vendo isso, edificou um altar diante do bezerro e fez a seguinte proclamação:

— Amanhã haverá festa ao Senhor.

6 No dia seguinte, madrugaram, ofereceram holocaustos e trouxeram ofertas pacíficas. E o povo sentou-se para comer e beber e levantou-se para se divertir.

7 Então o Senhor disse a Moisés:

— Vá, desça; porque o seu povo, o povo que você tirou do Egito, se corrompeu 8 e depressa se desviou do caminho que eu lhe havia ordenado; fez para si um bezerro de metal fundido, o adorou e lhe ofereceu sacrifícios, dizendo: "São estes, ó Israel, os seus deuses, que tiraram você da terra do Egito."

9 O Senhor disse ainda a Moisés:

— Tenho visto este povo, e eis que é povo teimoso. 10 Agora, pois, deixe-me, para que se acenda contra eles o meu furor, e eu os consuma; e de você farei uma grande nação.

11 Porém Moisés suplicou ao Senhor, seu Deus, dizendo:

— Ó Senhor, por que se acende a tua ira contra o teu povo, que tiraste da terra do Egito com grande poder e forte mão? 12 Por que deixar que os egípcios digam: "Ele os tirou de lá com más intenções, para matá-los nos montes e para eliminá-los da face da terra"? Deixa de lado o furor da tua ira e muda de ideia quanto a este mal contra o teu povo. 13 Lembra-te de Abraão, de Isaque e de Israel, teus servos, aos quais por ti mesmo juraste, dizendo: "Multiplicarei a descendência de vocês como as estrelas do céu, e toda esta terra de que tenho falado, eu a darei à sua descendência, para que a possuam por herança eternamente."

14 Então o Senhor mudou de ideia quanto ao mal que ele tinha dito que traria sobre o povo.

15 Moisés voltou-se e desceu do monte com as duas tábuas do testemunho nas mãos, tábuas escritas de ambos os lados; de um e de outro lado estavam escritas. 16 As tábuas eram obra de Deus; também o que estava escrito tinha sido escrito pelo próprio Deus, esculpido nas tábuas.

17 Quando Josué ouviu a voz do povo que gritava, disse a Moisés:

— Há um alarido de guerra no arraial.

18 Moisés respondeu:

— O que ouço não é alarido de vencedores nem de vencidos, mas o alarido de pessoas cantando.

19 Logo que se aproximou do arraial e viu o bezerro e as danças, Moisés ficou muito irado. Arremessou as tábuas de pedra das suas mãos e quebrou-as ao pé do monte. 20 E, pegando o bezerro que tinham feito, queimou-o e o reduziu a pó, que espalhou sobre a água, e deu de beber aos filhos de Israel. 21 Depois, Moisés perguntou a Arão:

— O que foi que esse povo fez a você, para que você trouxesse sobre ele tão grande pecado?

22 Arão respondeu:

— Não fique irado, meu senhor. Você sabe que este povo é propenso para o mal. 23 Pois me disseram: "Faça para nós deuses que vão adiante de nós; pois, quanto a este Moisés, o homem que nos tirou da terra do Egito, não sabemos o que lhe aconteceu." 24 Então eu lhes disse: "Quem tem ouro, tire-o." Eles o deram para mim, eu o lancei no fogo, e saiu este bezerro.

25 Quando Moisés viu que o povo estava sem controle, pois Arão o tinha deixado à solta para vergonha no meio dos seus inimigos, 26 pôs-se em pé à entrada do arraial e disse:

— Quem é do Senhor venha até mim.

Então se juntaram a ele todos os filhos de Levi, 27 aos quais ele disse:

— Assim diz o Senhor, o Deus de Israel: "Cada um ponha a espada na cintura. Passem e tornem a passar pelo arraial de porta em porta, e cada um mate o seu irmão, o seu amigo e o seu vizinho."

28 E os filhos de Levi fizeram segundo a palavra de Moisés e, naquele dia, morreram uns três mil homens. 29 Pois Moisés tinha dito: "Consagrem-se hoje ao Senhor, cada um contra o seu filho e contra o seu irmão, para que hoje Deus lhes conceda uma bênção."

30 No dia seguinte, Moisés disse ao povo:

— Vocês cometeram um grande pecado. Agora, porém, subirei ao Senhor; talvez eu possa fazer propiciação pelo pecado de vocês.

31 Moisés voltou ao Senhor e disse:

— Ah! O povo cometeu grande pecado, fazendo para si deuses de ouro. 32 Agora, pois, perdoa-lhe o pecado; ou, se não, peço-te que me risques do livro que escreveste.

33 Então o Senhor disse a Moisés:

— Riscarei do meu livro todo aquele que pecar contra mim. 34 Vá, pois, agora, e conduza o povo para o lugar do qual falei a você. Eis que o meu Anjo irá adiante de você. Porém, no dia da minha visitação, eu os castigarei pelo pecado que cometeram.

35 Assim, o Senhor feriu o povo, porque fizeram o bezerro — aquele que Arão tinha feito.

1 וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו׃

2 ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי׃

3 ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן׃

4 ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃

5 וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג ליהוה מחר׃

6 וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק׃

7 וידבר יהוה אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים׃

8 סרו מהר מן הדרך אשר צויתם עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃

9 ויאמר יהוה אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא׃

10 ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול׃

11 ויחל משה את פני יהוה אלהיו ויאמר למה יהוה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה׃

12 למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכלתם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך׃

13 זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם׃

14 וינחם יהוה על הרעה אשר דבר לעשות לעמו׃

15 ויפן וירד משה מן ההר ושני לחת העדת בידו לחת כתבים משני עבריהם מזה ומזה הם כתבים׃

16 והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת׃

17 וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה׃

18 ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שמע׃

19 ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת ויחר אף משה וישלך מידו את הלחת וישבר אתם תחת ההר׃

20 ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל׃

21 ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדלה׃

22 ויאמר אהרן אל יחר אף אדני אתה ידעת את העם כי ברע הוא׃

23 ויאמרו לי עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו׃

24 ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשלכהו באש ויצא העגל הזה׃

25 וירא משה את העם כי פרע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם׃

26 ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי ליהוה אלי ויאספו אליו כל בני לוי׃

27 ויאמר להם כה אמר יהוה אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו׃

28 ויעשו בני לוי כדבר משה ויפל מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש׃

29 ויאמר משה מלאו ידכם היום ליהוה כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה׃

30 ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדלה ועתה אעלה אל יהוה אולי אכפרה בעד חטאתכם׃

31 וישב משה אל יהוה ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב׃

32 ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת׃

33 ויאמר יהוה אל משה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי׃

34 ועתה לך נחה את העם אל אשר דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם׃

35 ויגף יהוה את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן׃