1 A palavra do Senhor veio a mim, dizendo:

2 — Filho do homem, você mora no meio da casa rebelde, que tem olhos para ver e não vê, tem ouvidos para ouvir e não ouve, porque é casa rebelde.

3 — Filho do homem, prepare a bagagem de exílio e durante o dia, à vista deles, vá para o exílio. Do lugar onde você está, vá para outro lugar, à vista deles. Talvez eles entendam, embora sejam casa rebelde. 4 À vista deles, durante o dia, traga para fora a sua bagagem de exílio. Depois, à tarde, saia, à vista deles, como se estivesse indo para o exílio. 5 Abra um buraco na parede, à vista deles, e saia por ali. 6 À vista deles, ponha a bagagem nos ombros e saia com ela quando já for escuro. Cubra o rosto para que você não possa ver o chão, porque eu fiz de você um sinal para a casa de Israel.

7 Como me foi ordenado, assim eu fiz: de dia, levei para fora a minha bagagem de exílio. Depois, à tarde, com as minhas mãos abri um buraco na parede. Saí quando já era escuro, levando nos ombros a bagagem, à vista deles.

8 Pela manhã, a palavra do Senhor veio a mim, dizendo:

9 — Filho do homem, a casa de Israel, aquela casa rebelde, não lhe perguntou o que você estava fazendo? 10 Pois diga-lhes: Assim diz o Senhor Deus: "Esta sentença refere-se ao que governa em Jerusalém e a toda a casa de Israel, que está no meio dela." 11 Diga: "Eu sou um sinal para vocês. Como eu fiz, assim será feito com eles; irão para o exílio, para o cativeiro. 12 O príncipe que está no meio deles levará nos ombros a bagagem e, no escuro, sairá. Abrirá um buraco na parede para sair por ele. Cobrirá o rosto para que os seus olhos não vejam o chão. 13 Também estenderei a minha rede sobre ele, e será apanhado nas minhas malhas. Eu o levarei para a Babilônia, à terra dos caldeus, mas ele não a verá, ainda que venha a morrer ali. 14 Espalharei aos quatro ventos todos os que, para o ajudarem, estão ao redor dele, e todas as suas tropas; irei atrás deles com a espada na mão. 15 Saberão que eu sou o Senhor, quando eu os dispersar entre as nações e os espalhar por outras terras. 16 Deixarei que alguns poucos escapem da espada, da fome e da peste, para que publiquem todas as suas coisas abomináveis entre as nações para onde forem; e saberão que eu sou o Senhor."

17 Então a palavra do Senhor veio a mim, dizendo:

18 — Filho do homem, você comerá o seu pão com tremor e beberá a sua água com estremecimento e ansiedade. 19 E você dirá ao povo da terra: Assim diz o Senhor Deus a respeito dos moradores de Jerusalém, na terra de Israel: "Eles comerão o seu pão com ansiedade e beberão a sua água com espanto, porque a terra deles será despojada de tudo o que contém, por causa da violência de todos os que nela habitam. 20 As cidades habitadas cairão em ruínas, e a terra se tornará em desolação; e vocês saberão que eu sou o Senhor."

21 A palavra do Senhor veio a mim, dizendo:

22 — Filho do homem, que provérbio é esse que vocês têm na terra de Israel: "Os dias passam, e as profecias fracassam"? 23 Portanto, diga-lhes: Assim diz o Senhor Deus: "Darei um basta nesse provérbio, e ele não será mais usado em Israel." Mas diga-lhes: "Os dias vêm vindo, e as profecias vão se cumprindo." 24 Porque não haverá mais nenhuma profecia falsa nem adivinhação lisonjeira no meio da casa de Israel. 25 Porque eu, o Senhor, falarei, e a palavra que eu falar se cumprirá e não será adiada. Porque falarei a palavra e a cumprirei, diz o Senhor Deus, enquanto vocês, que são casa rebelde, ainda estiverem vivos.

26 A palavra do Senhor veio a mim, dizendo:

27 — Filho do homem, eis que os da casa de Israel dizem: "As visões que esse homem tem se referem a dias futuros, e as suas profecias tratam de tempos distantes." 28 Portanto, diga-lhes: Assim diz o Senhor Deus: "Nenhuma das minhas palavras será adiada, e a palavra que eu falar se cumprirá", diz o Senhor Deus.

1 ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

2 בן אדם בתוך בית המרי אתה ישב אשר עינים להם לראות ולא ראו אזנים להם לשמע ולא שמעו כי בית מרי הם׃

3 ואתה בן אדם עשה לך כלי גולה וגלה יומם לעיניהם וגלית ממקומך אל מקום אחר לעיניהם אולי יראו כי בית מרי המה׃

4 והוצאת כליך ככלי גולה יומם לעיניהם ואתה תצא בערב לעיניהם כמוצאי גולה׃

5 לעיניהם חתר לך בקיר והוצאת בו׃

6 לעיניהם על כתף תשא בעלטה תוציא פניך תכסה ולא תראה את הארץ כי מופת נתתיך לבית ישראל׃

7 ואעש כן כאשר צויתי כלי הוצאתי ככלי גולה יומם ובערב חתרתי לי בקיר ביד בעלטה הוצאתי על כתף נשאתי לעיניהם׃

8 ויהי דבר יהוה אלי בבקר לאמר׃

9 בן אדם הלא אמרו אליך בית ישראל בית המרי מה אתה עשה׃

10 אמר אליהם כה אמר אדני יהוה הנשיא המשא הזה בירושלם וכל בית ישראל אשר המה בתוכם׃

11 אמר אני מופתכם כאשר עשיתי כן יעשה להם בגולה בשבי ילכו׃

12 והנשיא אשר בתוכם אל כתף ישא בעלטה ויצא בקיר יחתרו להוציא בו פניו יכסה יען אשר לא יראה לעין הוא את הארץ׃

13 ופרשתי את רשתי עליו ונתפש במצודתי והבאתי אתו בבלה ארץ כשדים ואותה לא יראה ושם ימות׃

14 וכל אשר סביבתיו עזרה וכל אגפיו אזרה לכל רוח וחרב אריק אחריהם׃

15 וידעו כי אני יהוה בהפיצי אותם בגוים וזריתי אותם בארצות׃

16 והותרתי מהם אנשי מספר מחרב מרעב ומדבר למען יספרו את כל תועבותיהם בגוים אשר באו שם וידעו כי אני יהוה׃

17 ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

18 בן אדם לחמך ברעש תאכל ומימיך ברגזה ובדאגה תשתה׃

19 ואמרת אל עם הארץ כה אמר אדני יהוה ליושבי ירושלם אל אדמת ישראל לחמם בדאגה יאכלו ומימיהם בשממון ישתו למען תשם ארצה ממלאה מחמס כל הישבים בה׃

20 והערים הנושבות תחרבנה והארץ שממה תהיה וידעתם כי אני יהוה׃

21 ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

22 בן אדם מה המשל הזה לכם על אדמת ישראל לאמר יארכו הימים ואבד כל חזון׃

23 לכן אמר אליהם כה אמר אדני יהוה השבתי את המשל הזה ולא ימשלו אתו עוד בישראל כי אם דבר אליהם קרבו הימים ודבר כל חזון׃

24 כי לא יהיה עוד כל חזון שוא ומקסם חלק בתוך בית ישראל׃

25 כי אני יהוה אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה לא תמשך עוד כי בימיכם בית המרי אדבר דבר ועשיתיו נאם אדני יהוה׃

26 ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

27 בן אדם הנה בית ישראל אמרים החזון אשר הוא חזה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא׃

28 לכן אמר אליהם כה אמר אדני יהוה לא תמשך עוד כל דברי אשר אדבר דבר ויעשה נאם אדני יהוה׃