1 O Senhor disse a Abrão:

— Saia da sua terra, da sua parentela e da casa do seu pai e vá para a terra que lhe mostrarei. 2 Farei de você uma grande nação, e o abençoarei, e engrandecerei o seu nome. Seja uma bênção! 3 Abençoarei aqueles que o abençoarem e amaldiçoarei aquele que o amaldiçoar. Em você serão benditas todas as famílias da terra.

4 Partiu, pois, Abrão, como o Senhor lhe havia ordenado. E Ló foi com ele. Abrão tinha setenta e cinco anos quando saiu de Harã. 5 Abrão levou consigo a sua mulher Sarai, o seu sobrinho Ló, todos os bens que haviam adquirido e as pessoas que lhes foram acrescentadas em Harã. Partiram para a terra de Canaã e lá chegaram. 6 Abrão atravessou a terra até Siquém, até o carvalho de Moré. Nesse tempo os cananeus habitavam essa terra.

7 O Senhor apareceu a Abrão e lhe disse:

— Darei esta terra à sua descendência.

Ali Abrão edificou um altar ao Senhor, que lhe tinha aparecido. 8 Passando dali para o monte a leste de Betel, armou a sua tenda, ficando Betel a oeste e Ai a leste. Ali edificou um altar ao Senhor e invocou o nome do Senhor. 9 Depois, Abrão partiu dali, indo sempre na direção do Neguebe.

10 Havia fome naquela terra. Assim, Abrão foi para o Egito, para ali ficar, porque era grande a fome na terra. 11 Quando se aproximava do Egito, quase ao entrar, disse a Sarai, sua mulher:

— Ora, bem sei que você é uma mulher muito bonita. 12 Os egípcios, quando virem você, vão dizer: "Essa é a mulher dele." Então eles vão me matar, deixando você com vida. 13 Diga, pois, que você é minha irmã, para que me tratem bem por sua causa e, por amor a você, me conservem a vida.

14 Tendo Abrão entrado no Egito, os egípcios viram que a mulher era, de fato, muito bonita. 15 Os príncipes de Faraó a viram e foram elogiá-la diante de Faraó. E a mulher foi levada para a casa de Faraó. 16 Este, por causa dela, tratou bem a Abrão, o qual veio a ter ovelhas, bois, jumentos, escravos e escravas, jumentas e camelos.

17 Porém o Senhor puniu Faraó e a sua casa com grandes pragas, por causa de Sarai, mulher de Abrão. 18 Faraó chamou Abrão e lhe disse:

— O que é isso que você fez comigo? Por que não me disse que ela era a sua mulher? 19 E por que me disse que ela era sua irmã? Foi por isso que a tomei para ser minha mulher. Agora, pois, aqui está a sua mulher; tome-a e vá embora daqui.

20 E Faraó deu ordens aos seus servos a respeito de Abrão e eles o acompanharam, a ele, a sua mulher e a tudo o que possuía.

1 ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך׃

2 ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה׃

3 ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה׃

4 וילך אברם כאשר דבר אליו יהוה וילך אתו לוט ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן׃

5 ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען׃

6 ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ׃

7 וירא יהוה אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח ליהוה הנראה אליו׃

8 ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח ליהוה ויקרא בשם יהוה׃

9 ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה׃

10 ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ׃

11 ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את׃

12 והיה כי יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתך יחיו׃

13 אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך׃

14 ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים את האשה כי יפה הוא מאד׃

15 ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל פרעה ותקח האשה בית פרעה׃

16 ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמרים ועבדים ושפחת ואתנת וגמלים׃

17 וינגע יהוה את פרעה נגעים גדלים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם׃

18 ויקרא פרעה לאברם ויאמר מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי כי אשתך הוא׃

19 למה אמרת אחתי הוא ואקח אתה לי לאשה ועתה הנה אשתך קח ולך׃

20 ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו ואת אשתו ואת כל אשר לו׃