1 Assim, pois, foram acabados os céus e a terra e tudo o que neles há. 2 E, havendo Deus terminado no sétimo dia a sua obra, que tinha feito, descansou nesse dia de toda a obra que tinha feito. 3 E Deus abençoou o sétimo dia e o santificou; porque nele descansou de toda a obra que, como Criador, tinha feito.

4 Esta é a gênese dos céus e da terra quando foram criados, quando o Senhor Deus os criou.

5 Não havia ainda nenhuma planta do campo na terra, pois ainda nenhuma erva do campo havia brotado; porque o Senhor Deus não tinha feito chover sobre a terra, e também não havia ninguém para cultivar o solo. 6 Mas uma neblina subia da terra e regava toda a superfície do solo.

7 Então o Senhor Deus formou o homem do pó da terra e lhe soprou nas narinas o fôlego de vida, e o homem se tornou um ser vivente.

8 E o Senhor Deus plantou um jardim no Éden, na direção do Oriente, e pôs nele o homem que havia formado. 9 Do solo o Senhor Deus fez brotar todo tipo de árvores agradáveis à vista e boas para alimento; e também a árvore da vida no meio do jardim e a árvore do conhecimento do bem e do mal.

10 E um rio saía do Éden para regar o jardim e de lá se dividia, repartindo-se em quatro braços. 11 O nome do primeiro é Pisom, que rodeia a terra de Havilá, onde há ouro. 12 O ouro dessa terra é bom; também se encontram lá o bdélio e a pedra de ônix. 13 O nome do segundo rio é Giom; é o que rodeia a terra de Cuxe. 14 O nome do terceiro rio é Tigre; é o que corre pelo leste da Assíria. E o quarto rio é o Eufrates.

15 O Senhor Deus tomou o homem e o colocou no jardim do Éden para o cultivar e o guardar. 16 E o Senhor Deus ordenou ao homem:

— De toda árvore do jardim você pode comer livremente, 17 mas da árvore do conhecimento do bem e do mal você não deve comer; porque, no dia em que dela comer, você certamente morrerá.

18 O Senhor Deus disse ainda:

— Não é bom que o homem esteja só; farei para ele uma auxiliadora que seja semelhante a ele.

19 Havendo, pois, o Senhor Deus formado da terra todos os animais do campo e todas as aves dos céus, trouxe-os a Adão, para ver que nome lhes daria; e o nome que ele desse a todos os seres vivos, esse seria o nome deles. 20 O homem deu nome a todos os animais domésticos, às aves dos céus e a todos os animais selvagens; mas para o homem não se achava uma auxiliadora que fosse semelhante a ele.

21 Então o Senhor Deus fez cair um pesado sono sobre o homem, e este adormeceu. Tirou-lhe uma das costelas e fechou o lugar com carne. 22 E da costela que havia tirado do homem, o Senhor Deus formou uma mulher e a levou até ele. 23 E o homem disse:

"Esta, afinal, é osso dos meus ossos

e carne da minha carne;

será chamada varoa,

porque do varão foi tirada."

24 Por isso, o homem deixa pai e mãe e se une à sua mulher, tornando-se os dois uma só carne. 25 Ora, um e outro, o homem e a sua mulher, estavam nus e não se envergonhavam.

1 ויכלו השמים והארץ וכל צבאם׃

2 ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה׃

3 ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות׃

4 אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים׃

5 וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה׃

6 ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה׃

7 וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה׃

8 ויטע יהוה אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר׃

9 ויצמח יהוה אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע׃

10 ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים׃

11 שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב׃

12 וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם׃

13 ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש׃

14 ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת׃

15 ויקח יהוה אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה׃

16 ויצו יהוה אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל׃

17 ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות׃

18 ויאמר יהוה אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו׃

19 ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו׃

20 ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו׃

21 ויפל יהוה אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה׃

22 ויבן יהוה אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם׃

23 ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת׃

24 על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד׃

25 ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו׃