1 Também Jacó seguiu o seu caminho, e anjos de Deus foram encontrar-se com ele. 2 Quando Jacó os viu, disse:

— Este é o acampamento de Deus.

E deu àquele lugar o nome de Maanaim.

3 Então Jacó enviou mensageiros adiante de si a Esaú, seu irmão, à terra de Seir, território de Edom. 4 E lhes deu esta ordem:

— Assim vocês falarão a meu senhor Esaú: "O seu servo Jacó manda dizer isto: ‘Como estrangeiro morei com Labão, em cuja companhia fiquei até agora. 5 Tenho bois, jumentos, rebanhos, servos e servas. Envio este comunicado a meu senhor, para encontrar favor na sua presença.’"

6 Os mensageiros voltaram a Jacó, dizendo:

— Fomos até o seu irmão Esaú. Também ele está vindo para se encontrar com o senhor, e quatrocentos homens estão com ele.

7 Então Jacó teve medo e ficou angustiado. Dividiu em dois grupos o povo que estava com ele, e também os rebanhos, os bois e os camelos. 8 Pois pensou: "Se Esaú vier e atacar um grupo, o outro grupo escapará."

9 E Jacó orou:

— Deus de meu pai Abraão e Deus de meu pai Isaque, ó Senhor, que me disseste: "Volte para a sua terra e para a sua parentela, e eu farei bem a você", 10 sou indigno de todas as misericórdias e de toda a fidelidade que tens usado para com o teu servo. Pois com apenas o meu cajado atravessei este Jordão; já agora sou dois grupos. 11 Livra-me das mãos de meu irmão Esaú, porque temo que ele venha e ataque a mim e às mães com os filhos. 12 Pois tu disseste: "Certamente serei bondoso com você e lhe darei uma descendência como a areia do mar, que, de tão numerosa, não se pode contar."

13 Depois de passar ali aquela noite, Jacó separou do que tinha consigo um presente para o seu irmão Esaú: 14 duzentas cabras e vinte bodes, duzentas ovelhas e vinte carneiros, 15 trinta camelas de leite com as suas crias, quarenta vacas e dez touros, vinte jumentas e dez jumentinhos. 16 Entregou-os aos seus servos, cada rebanho à parte. Então disse aos servos:

— Vão à minha frente e deixem espaço entre rebanho e rebanho.

17 Ordenou ao primeiro servo, dizendo:

— Quando Esaú, meu irmão, se encontrar com você e perguntar: "De quem você é, para onde você vai, de quem são estes animais que você vem trazendo?", 18 responda: "São do seu servo Jacó. É um presente que ele está enviando ao meu senhor Esaú. E eis que ele mesmo vem vindo atrás de nós."

19 Jacó ordenou também ao segundo, ao terceiro e a todos os que vinham conduzindo os rebanhos:

— É assim que vocês devem falar com Esaú, quando se encontrarem com ele. 20 Também dirão: "Eis que o seu servo Jacó vem vindo atrás de nós." Porque Jacó pensava assim: "Eu o aplacarei com o presente que me antecede. Depois eu o verei pessoalmente e talvez ele me dê boa acolhida."

21 Assim, mandou os presentes à sua frente. Ele, porém, ficou aquela noite no acampamento.

22 Naquela mesma noite, Jacó se levantou, tomou suas duas mulheres, suas duas servas e seus onze filhos e transpôs o vau do Jaboque. 23 Reuniu todos e fez com que passassem o ribeiro. Também fez passar tudo o que lhe pertencia. 24 Jacó ficou sozinho, e um homem lutava com ele, até o romper do dia. 25 Vendo este que não podia com Jacó, tocou-lhe na articulação da coxa, de modo que a junta da coxa de Jacó se deslocou, na luta com o homem. 26 Então o homem disse:

— Deixe-me ir, pois já rompeu o dia.

Jacó respondeu:

— Não o deixarei ir se você não me abençoar.

27 Então o homem perguntou:

— Como você se chama?

Ele respondeu:

— Jacó.

28 Então disse:

— Seu nome não será mais Jacó, e sim Israel, pois você lutou com Deus e com os homens e prevaleceu.

29 Jacó disse:

— Por favor, diga-me como você se chama.

Ele respondeu:

— Por que você pergunta pelo meu nome?

E o abençoou ali. 30 Jacó deu àquele lugar o nome de Peniel, pois disse: "Vi Deus face a face, e a minha vida foi salva."

31 Nasceu-lhe o sol, quando ele atravessava Peniel. E mancava por causa da coxa. 32 Por isso, os filhos de Israel não comem, até hoje, o nervo do quadril, na articulação da coxa, porque o homem tocou a articulação da coxa de Jacó no nervo do quadril.

1 ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים׃

2 ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים׃

3 וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום׃

4 ויצו אתם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה׃

5 ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדני למצא חן בעיניך׃

6 וישבו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הלך לקראתך וארבע מאות איש עמו׃

7 ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות׃

8 ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה׃

9 ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק יהוה האמר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך׃

10 קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות׃

11 הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אתו פן יבוא והכני אם על בנים׃

12 ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרב׃

13 וילן שם בלילה ההוא ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו׃

14 עזים מאתים ותישים עשרים רחלים מאתים ואילים עשרים׃

15 גמלים מיניקות ובניהם שלשים פרות ארבעים ופרים עשרה אתנת עשרים ועירם עשרה׃

16 ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו ויאמר אל עבדיו עברו לפני ורוח תשימו בין עדר ובין עדר׃

17 ויצו את הראשון לאמר כי יפגשך עשו אחי ושאלך לאמר למי אתה ואנה תלך ולמי אלה לפניך׃

18 ואמרת לעבדך ליעקב מנחה הוא שלוחה לאדני לעשו והנה גם הוא אחרינו׃

19 ויצו גם את השני גם את השלישי גם את כל ההלכים אחרי העדרים לאמר כדבר הזה תדברון אל עשו במצאכם אתו׃

20 ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו כי אמר אכפרה פניו במנחה ההלכת לפני ואחרי כן אראה פניו אולי ישא פני׃

21 ותעבר המנחה על פניו והוא לן בלילה ההוא במחנה׃

22 ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחתיו ואת אחד עשר ילדיו ויעבר את מעבר יבק׃

23 ויקחם ויעברם את הנחל ויעבר את אשר לו׃

24 ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר׃

25 וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו׃

26 ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני׃

27 ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב׃

28 ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל׃

29 וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אתו שם׃

30 ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי׃

31 ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צלע על ירכו׃

32 על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה׃