1 A fome continuava gravíssima na terra. 2 Quando eles acabaram de consumir o cereal que tinham trazido do Egito, Jacó disse aos filhos:

— Voltem e comprem mais um pouco de mantimento para nós.

3 Mas Judá lhe disse:

— Aquele homem nos advertiu solenemente, dizendo: "Vocês não verão o meu rosto, se o outro irmão não vier com vocês." 4 Se o senhor resolver enviar conosco o nosso irmão, iremos e compraremos mantimento para o senhor. 5 Mas, se o senhor não o enviar, não iremos, pois o homem nos disse: "Vocês não verão o meu rosto, se o outro irmão não vier com vocês."

6 Israel respondeu:

— Por que vocês me fizeram esse mal, dando a saber àquele homem que vocês tinham outro irmão?

7 Eles responderam:

— O homem nos fez perguntas específicas a respeito de nós e de nossa parentela, dizendo: "O pai de vocês ainda é vivo? Vocês têm outro irmão?" Nós apenas respondemos o que ele nos perguntou. Como podíamos adivinhar que ele nos diria: "Tragam o outro irmão?"

8 Então Judá disse a Israel, seu pai:

— Deixe o jovem ir comigo, e nos levantaremos e iremos, para que vivamos e não morramos, nem nós, nem o senhor, nem os nossos filhinhos. 9 Eu serei responsável por ele; da minha mão o senhor poderá requerê-lo. Se eu não o trouxer de volta e não o puser diante do senhor, serei culpado para com o senhor pelo resto da minha vida. 10 Se não nos tivéssemos demorado, já teríamos ido e voltado duas vezes.

11 Então Israel, seu pai, disse:

— Se é assim, então façam o seguinte: peguem do mais precioso desta terra, ponham nos sacos para o mantimento e levem de presente a esse homem: um pouco de bálsamo e um pouco de mel, especiarias e mirra, nozes de pistácia e amêndoas. 12 Levem dinheiro em dobro. E devolvam o dinheiro restituído na boca dos sacos de cereal; é possível que tenha havido algum engano. 13 Levem também o irmão de vocês. Levantem-se e voltem àquele homem. 14 Deus Todo-Poderoso lhes dê misericórdia diante do homem, para que restitua o outro irmão e deixe que Benjamim volte com vocês. Quanto a mim, se eu perder os filhos, sem filhos ficarei.

15 Então os homens pegaram os presentes, o dinheiro em dobro e Benjamim; levantaram-se, foram ao Egito e se apresentaram diante de José. 16 Quando José viu que Benjamim estava com eles, disse ao administrador de sua casa:

— Leve estes homens para casa, mate um animal e prepare tudo, pois estes homens comerão comigo ao meio-dia.

17 Ele fez como José lhe havia ordenado e levou os homens para a casa de José. 18 Os homens tiveram medo, porque foram levados à casa de José. E diziam:

— É por causa do dinheiro que da outra vez voltou nos sacos de cereal que nós fomos trazidos para cá, para que possa nos acusar e atacar, nos escravizar e tomar os nossos jumentos.

19 E se aproximaram do administrador da casa de José, e lhe falaram à porta, 20 e disseram:

— Meu senhor, já estivemos aqui uma vez para comprar mantimento. 21 Mas, quando chegamos à estalagem, ao abrir os sacos de cereal, eis que o dinheiro de cada um estava na boca do saco de cereal, nosso dinheiro intacto. Por isso, trouxemos esse dinheiro de volta. 22 Trouxemos também outro dinheiro conosco, para comprar mantimento. Não sabemos quem pôs o nosso dinheiro nos sacos de cereal.

23 O administrador disse:

— Que a paz esteja com vocês! Não tenham medo. O seu Deus e o Deus do pai de vocês colocou esse tesouro nos sacos de cereal. Eu recebi o dinheiro que vocês trouxeram.

Então ele trouxe Simeão para fora. 24 Depois, o administrador levou aqueles homens à casa de José e lhes deu água, e eles lavaram os pés. Também deu ração aos seus jumentos. 25 Então prepararam o presente, para quando José viesse ao meio-dia, pois ouviram que ali haviam de comer.

26 Quando José chegou à sua casa, trouxeram-lhe para dentro o presente que tinham em mãos e se inclinaram até o chão diante dele. 27 Ele lhes perguntou como tinham passado e disse:

— O pai de vocês, aquele velho de quem me falaram, vai bem? Ainda vive?

28 Responderam:

— O seu servo, nosso pai, vai bem e ainda vive.

E abaixaram a cabeça e se inclinaram. 29 Quando José levantou os olhos, viu Benjamim, seu irmão, filho de sua mãe, e disse:

— É este o irmão mais novo de vocês, de quem me falaram?

E acrescentou:

— Deus lhe conceda a sua graça, meu filho.

30 José, profundamente emocionado por causa do seu irmão, apressou-se e procurou um lugar onde chorar. Entrou no quarto e ali chorou. 31 Depois, lavou o rosto e saiu; conteve-se e disse:

— Sirvam a refeição.

32 Serviram a comida dele numa mesa à parte, e a comida deles também numa mesa à parte. Também os egípcios que comiam com ele foram servidos numa mesa à parte, porque os egípcios não podiam comer com os hebreus, pois isso é abominação para os egípcios. 33 E sentaram-se diante dele por ordem de idade, desde o mais velho ao mais novo. Eles olhavam uns para os outros cheios de espanto. 34 Então José lhes apresentou as porções que estavam diante dele, e a porção de Benjamim era cinco vezes maior do que a dos outros. E beberam com ele até ficarem alegres.

1 והרעב כבד בארץ׃

2 ויהי כאשר כלו לאכל את השבר אשר הביאו ממצרים ויאמר אליהם אביהם שבו שברו לנו מעט אכל׃

3 ויאמר אליו יהודה לאמר העד העד בנו האיש לאמר לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם׃

4 אם ישך משלח את אחינו אתנו נרדה ונשברה לך אכל׃

5 ואם אינך משלח לא נרד כי האיש אמר אלינו לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם׃

6 ויאמר ישראל למה הרעתם לי להגיד לאיש העוד לכם אח׃

7 ויאמרו שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח ונגד לו על פי הדברים האלה הידוע נדע כי יאמר הורידו את אחיכם׃

8 ויאמר יהודה אל ישראל אביו שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיה ולא נמות גם אנחנו גם אתה גם טפנו׃

9 אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים׃

10 כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים׃

11 ויאמר אלהם ישראל אביהם אם כן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים׃

12 וכסף משנה קחו בידכם ואת הכסף המושב בפי אמתחתיכם תשיבו בידכם אולי משגה הוא׃

13 ואת אחיכם קחו וקומו שובו אל האיש׃

14 ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי׃

15 ויקחו האנשים את המנחה הזאת ומשנה כסף לקחו בידם ואת בנימן ויקמו וירדו מצרים ויעמדו לפני יוסף׃

16 וירא יוסף אתם את בנימין ויאמר לאשר על ביתו הבא את האנשים הביתה וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים׃

17 ויעש האיש כאשר אמר יוסף ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף׃

18 וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף ויאמרו על דבר הכסף השב באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים להתגלל עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אתנו לעבדים ואת חמרינו׃

19 ויגשו אל האיש אשר על בית יוסף וידברו אליו פתח הבית׃

20 ויאמרו בי אדני ירד ירדנו בתחלה לשבר אכל׃

21 ויהי כי באנו אל המלון ונפתחה את אמתחתינו והנה כסף איש בפי אמתחתו כספנו במשקלו ונשב אתו בידנו׃

22 וכסף אחר הורדנו בידנו לשבר אכל לא ידענו מי שם כספנו באמתחתינו׃

23 ויאמר שלום לכם אל תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחתיכם כספכם בא אלי ויוצא אלהם את שמעון׃

24 ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף ויתן מים וירחצו רגליהם ויתן מספוא לחמריהם׃

25 ויכינו את המנחה עד בוא יוסף בצהרים כי שמעו כי שם יאכלו לחם׃

26 ויבא יוסף הביתה ויביאו לו את המנחה אשר בידם הביתה וישתחוו לו ארצה׃

27 וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי׃

28 ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ויקדו וישתחו׃

29 וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו ויאמר הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי ויאמר אלהים יחנך בני׃

30 וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה׃

31 וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו לחם׃

32 וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האכלים אתו לבדם כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם כי תועבה הוא למצרים׃

33 וישבו לפניו הבכר כבכרתו והצעיר כצערתו ויתמהו האנשים איש אל רעהו׃

34 וישא משאת מאת פניו אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו׃