1 Mas para a terra que estava aflita não continuará a escuridão. Deus, nos primeiros tempos, tornou desprezível a terra de Zebulom e a terra de Naftali, mas, nos últimos tempos, tornará glorioso o caminho do mar, além do Jordão, Galileia dos gentios.
2 O povo que andava em trevas
viu grande luz,
e aos que viviam
na região da sombra da morte
resplandeceu-lhes a luz.
3 Tu, Senhor, tens multiplicado
este povo
e aumentaste a sua alegria;
eles se alegram diante de ti,
como se alegram
no tempo da colheita
e como exultam quando repartem
os despojos.
4 Porque tu quebraste o jugo
que pesava sobre eles,
a vara que lhes feria os ombros
e o cetro do seu opressor,
como no dia da vitória
sobre os midianitas.
5 Porque toda bota
com que o guerreiro
anda no tumulto da batalha
e toda roupa revolvida em sangue
serão queimadas,
servirão de pasto ao fogo.
6 Porque um menino nos nasceu,
um filho se nos deu.
O governo está
sobre os seus ombros,
e o seu nome será:
"Maravilhoso Conselheiro",
"Deus Forte", "Pai da Eternidade",
"Príncipe da Paz".
7 Ele estenderá o seu governo,
e haverá paz sem fim
sobre o trono de Davi
e sobre o seu reino,
para o estabelecer e para o firmar
com juízo e com justiça,
desde agora e para sempre.
O zelo do Senhor dos Exércitos
fará isto.
8 O Senhor enviou
uma palavra contra Jacó,
e ela caiu em Israel.
9 Todo o povo o saberá,
Efraim e os moradores de Samaria,
que com soberba
e orgulho de coração dizem:
10 "Os tijolos ruíram por terra,
mas nós vamos reconstruir
com pedras lavradas;
os sicômoros foram cortados,
mas nós os trocaremos por cedros."
11 Por isso, o Senhor suscitou
contra ele
os adversários de Rezim
e instigou os inimigos.
12 Do Oriente vieram os sírios,
do Ocidente vieram os filisteus
e devoraram Israel
com a boca escancarada.
Nem com tudo isto
se desviou a ira de Deus,
e a mão dele continua estendida.
13 Mas este povo não se voltou
para aquele que o feria,
nem buscou o Senhor dos Exércitos.
14 Por isso, num só dia,
o Senhor corta de Israel
a cabeça e a cauda,
a palma e o junco.
15 O ancião e o homem de respeito
são a cabeça,
e o profeta que ensina a mentira
é a cauda.
16 Porque os guias deste povo
são enganadores,
e os que por eles são guiados
são destruídos.
17 Por isso, o Senhor não se alegra
com os seus jovens
e não se compadece dos seus órfãos
e das suas viúvas,
porque todos eles
são ímpios e maus,
e todos falam tolices.
Nem com tudo isto
se desviou a ira de Deus,
e a mão dele continua estendida.
18 Porque a maldade
queima como um fogo,
ela devora os espinheiros
e as ervas daninhas;
incendeia as árvores do bosque,
e estas sobem em espessas nuvens
de fumaça.
19 Por causa da ira do Senhor
dos Exércitos,
a terra está em chamas,
e o povo é como lenha para o fogo;
ninguém poupa o seu irmão.
20 Abocanham à direita
e ainda têm fome,
devoram à esquerda
e não se fartam;
cada um come a carne
do seu próprio braço.
21 Manassés ataca Efraim,
e Efraim ataca Manassés,
e ambos, juntos, atacam Judá.
Nem com tudo isto
se desviou a ira de Deus,
e a mão dele continua estendida.
1 כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים׃
2 העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם׃
3 הרבית הגוי לא הגדלת השמחה שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל׃
4 כי את על סבלו ואת מטה שכמו שבט הנגש בו החתת כיום מדין׃
5 כי כל סאון סאן ברעש ושמלה מגוללה בדמים והיתה לשרפה מאכלת אש׃
6 כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אביעד שר שלום׃
7 למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת יהוה צבאות תעשה זאת׃
8 דבר שלח אדני ביעקב ונפל בישראל׃
9 וידעו העם כלו אפרים ויושב שמרון בגאוה ובגדל לבב לאמר׃
10 לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים גדעו וארזים נחליף׃
11 וישגב יהוה את צרי רצין עליו ואת איביו יסכסך׃
12 ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה׃
13 והעם לא שב עד המכהו ואת יהוה צבאות לא דרשו׃
14 ויכרת יהוה מישראל ראש וזנב כפה ואגמון יום אחד׃
15 זקן ונשוא פנים הוא הראש ונביא מורה שקר הוא הזנב׃
16 ויהיו מאשרי העם הזה מתעים ומאשריו מבלעים׃
17 על כן על בחוריו לא ישמח אדני ואת יתמיו ואת אלמנתיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דבר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה׃
18 כי בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל ותצת בסבכי היער ויתאבכו גאות עשן׃
19 בעברת יהוה צבאות נעתם ארץ ויהי העם כמאכלת אש איש אל אחיו לא יחמלו׃
20 ויגזר על ימין ורעב ויאכל על שמאול ולא שבעו איש בשר זרעו יאכלו׃
21 מנשה את אפרים ואפרים את מנשה יחדו המה על יהודה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה׃