1 Palavra do Senhor que foi dirigida a Joel, filho de Petuel.
2 "Prestem atenção, velhos,
e escutem, todos os moradores
da terra!
Aconteceu algo assim
no tempo de vocês
ou nos dias de seus pais?
3 Contem isto aos filhos de vocês;
que eles o contem aos filhos deles,
e que estes falem sobre isso
à geração seguinte."
4 "O que o gafanhoto cortador
deixou,
o gafanhoto migrador comeu;
o que o migrador deixou,
o gafanhoto devorador comeu;
o que o devorador deixou,
o gafanhoto destruidor comeu."
5 "Acordem, beberrões, e chorem!
Lamentem, todos vocês
que gostam de vinho,
por causa do vinho novo,
pois foi tirado da boca de vocês.
6 Porque veio um povo
contra a minha terra,
poderoso e inumerável,
com dentes como de leão
e presas como de leoa.
7 Destruiu as minhas videiras
e destroçou as minhas figueiras.
Tirou as cascas das árvores
e as jogou fora;
os galhos ficaram brancos."
8 "Lamentem,
assim como a virgem,
vestida de roupa feita
de pano de saco,
lamenta a morte do seu noivo.
9 Na Casa do Senhor,
foram cortadas
as ofertas de cereais
e as libações.
Os sacerdotes,
ministros do Senhor,
estão enlutados.
10 Os campos foram arrasados,
e a terra está de luto,
porque o cereal foi destruído,
o vinho novo acabou,
o azeite está no fim."
11 "Fiquem envergonhados,
lavradores;
lamentem, vinhateiros,
por causa do trigo e da cevada,
porque a colheita foi destruída.
12 As videiras secaram,
as figueiras murcharam,
as romãzeiras, as palmeiras
e as macieiras também.
Todas as árvores do campo
secaram,
e já não há alegria
entre os filhos dos homens."
13 "Sacerdotes, vistam roupa
feita de pano de saco
e pranteiem.
Ministros do altar, lamentem.
Ministros do meu Deus, venham
e passem a noite vestidos
de panos de saco.
Porque no templo de seu Deus
não há mais ofertas de cereais
e libações.
14 Proclamem um santo jejum,
convoquem uma reunião solene.
Reúnam os anciãos
e todos os moradores
desta terra
na Casa do Senhor, seu Deus,
e clamem ao Senhor."
15 "Ah! Que dia!
Porque o Dia do Senhor está perto
e ele vem como destruição
da parte do Todo-Poderoso."
16 Por acaso, o alimento
não foi destruído
diante dos nossos olhos?
E, do templo do nosso Deus,
não desapareceram
a alegria e o regozijo?
17 As sementes secaram
debaixo dos seus torrões;
os celeiros foram destruídos,
os armazéns, derrubados,
porque o cereal se perdeu.
18 Como geme o gado!
As manadas de bois
estão inquietas,
porque não têm pasto;
também os rebanhos de ovelhas
estão sofrendo.
19 A ti, ó Senhor, clamo,
porque o fogo devorou
as pastagens,
e as chamas consumiram
todas as árvores do campo.
20 Também todos os animais selvagens
suspiram por ti,
porque os rios secaram,
e o fogo devorou as pastagens.
1 דבר יהוה אשר היה אל יואל בן פתואל׃
2 שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבתיכם׃
3 עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר׃
4 יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל׃
5 הקיצו שכורים ובכו והיללו כל שתי יין על עסיס כי נכרת מפיכם׃
6 כי גוי עלה על ארצי עצום ואין מספר שניו שני אריה ומתלעות לביא לו׃
7 שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה חשף חשפה והשליך הלבינו שריגיה׃
8 אלי כבתולה חגרת שק על בעל נעוריה׃
9 הכרת מנחה ונסך מבית יהוה אבלו הכהנים משרתי יהוה׃
10 שדד שדה אבלה אדמה כי שדד דגן הוביש תירוש אמלל יצהר׃
11 הבישו אכרים הילילו כרמים על חטה ועל שערה כי אבד קציר שדה׃
12 הגפן הובישה והתאנה אמללה רמון גם תמר ותפוח כל עצי השדה יבשו כי הביש ששון מן בני אדם׃
13 חגרו וספדו הכהנים הילילו משרתי מזבח באו לינו בשקים משרתי אלהי כי נמנע מבית אלהיכם מנחה ונסך׃
14 קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים כל ישבי הארץ בית יהוה אלהיכם וזעקו אל יהוה׃
15 אהה ליום כי קרוב יום יהוה וכשד משדי יבוא׃
16 הלוא נגד עינינו אכל נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל׃
17 עבשו פרדות תחת מגרפתיהם נשמו אצרות נהרסו ממגרות כי הביש דגן׃
18 מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר כי אין מרעה להם גם עדרי הצאן נאשמו׃
19 אליך יהוה אקרא כי אש אכלה נאות מדבר ולהבה להטה כל עצי השדה׃
20 גם בהמות שדה תערוג אליך כי יבשו אפיקי מים ואש אכלה נאות המדבר׃