1 — Em verdade, em verdade lhes digo: quem não entra no curral das ovelhas pela porta, mas sobe por outro lugar, esse é ladrão e salteador. 2 Aquele, porém, que entra pela porta, esse é o pastor das ovelhas. 3 Para este o porteiro abre, as ovelhas ouvem a sua voz, ele chama as suas próprias ovelhas pelo nome e as conduz para fora. 4 Depois de levar para fora todas as que lhe pertencem, vai na frente delas, e elas o seguem, porque reconhecem a voz dele. 5 Mas de modo nenhum seguirão o estranho; pelo contrário, fugirão dele, porque não conhecem a voz dos estranhos.

6 Jesus fez esta comparação, mas eles não compreenderam o sentido daquilo que ele falava.

7 Então Jesus disse mais uma vez:

— Em verdade, em verdade lhes digo que eu sou a porta das ovelhas. 8 Todos os que vieram antes de mim são ladrões e salteadores, mas as ovelhas não lhes deram ouvidos. 9 Eu sou a porta. Se alguém entrar por mim, será salvo; entrará, sairá e achará pastagem. 10 O ladrão vem somente para roubar, matar e destruir; eu vim para que tenham vida e a tenham em abundância.

11 — Eu sou o bom pastor. O bom pastor dá a vida pelas ovelhas. 12 O mercenário, que não é pastor, a quem não pertencem as ovelhas, vê o lobo chegando, abandona as ovelhas e foge; então o lobo as arrebata e dispersa. 13 O mercenário foge, porque é mercenário e não se importa com as ovelhas. 14 Eu sou o bom pastor. Conheço as minhas ovelhas, e elas me conhecem, 15 assim como o Pai me conhece, e eu conheço o Pai; e dou a minha vida pelas ovelhas. 16 Ainda tenho outras ovelhas, não deste aprisco. Preciso trazer também estas. Elas ouvirão a minha voz e, então, haverá um só rebanho e um só pastor. 17 Por isso, o Pai me ama, porque eu dou a minha vida para recebê-la outra vez. 18 Ninguém tira a minha vida; pelo contrário, eu espontaneamente a dou. Tenho autoridade para entregá-la e também para reavê-la. Este mandato recebi de meu Pai.

19 Por causa dessas palavras, houve nova divisão entre os judeus. 20 Muitos deles diziam:

— Ele tem demônio e enlouqueceu. Por que vocês ouvem o que ele diz?

21 Outros diziam:

— Este modo de falar não é de endemoniado. Será que um demônio pode abrir os olhos aos cegos?

22 Celebrava-se em Jerusalém a Festa da Dedicação. Era inverno. 23 Jesus passeava no templo, no Pórtico de Salomão. 24 Então os judeus o rodearam e disseram:

— Até quando você nos deixará nesse suspense? Se você é o Cristo, diga francamente.

25 Jesus respondeu:

— Já falei, mas vocês não acreditam. As obras que eu faço em nome do meu Pai dão testemunho de mim. 26 Mas vocês não creem, porque não são das minhas ovelhas. 27 As minhas ovelhas ouvem a minha voz; eu as conheço, e elas me seguem. 28 Eu lhes dou a vida eterna; jamais perecerão, e ninguém as arrebatará da minha mão. 29 Aquilo que meu Pai me deu é maior do que tudo, e da mão do Pai ninguém pode arrebatar. 30 Eu e o Pai somos um.

31 Os judeus mais uma vez pegaram pedras com a intenção de apedrejá-lo.

32 Mas Jesus lhes disse:

— Tenho mostrado a vocês muitas obras boas da parte do Pai. Por qual delas querem me apedrejar?

33 Os judeus responderam:

— Não é por obra boa que queremos apedrejá-lo, e sim por causa da blasfêmia. Pois, sendo você apenas um homem, está se fazendo de Deus.

34 Jesus disse:

— Não está escrito na Lei de vocês: "Eu disse: vocês são deuses"? 35 Se ele chamou deuses àqueles a quem foi dirigida a palavra de Deus — e a Escritura não pode falhar —, 36 então como vocês dizem que aquele que o Pai santificou e enviou ao mundo está blasfemando, só porque declarei que sou Filho de Deus? 37 Se não faço as obras do meu Pai, não acreditem em mim. 38 Mas, se faço, e vocês não creem em mim, creiam pelo menos nas obras, para que vocês possam saber e compreender que o Pai está em mim e que eu estou no Pai.

39 Então tentaram outra vez prendê-lo, mas ele se livrou das mãos deles.

40 Novamente Jesus se retirou para além do Jordão, para o lugar onde João batizava no início; e ali permaneceu. 41 E muitos iam até ele e diziam:

— João não fez nenhum sinal, mas tudo o que ele disse a respeito deste homem era verdade.

42 E naquele lugar muitos creram nele.

1 אמן אמן אני אמר לכם איש אשר לא יבוא דרך השער אל מכלא הצאן כי אם יעלה בדרך אחר גנב ופריץ הוא׃

2 ואשר יבוא דרך השער הוא רעה הצאן׃

3 לו יפתח שמר הסף והצאן את קלו תשמענה והוא לצאנו בשם יקרא ויוציאם׃

4 ואחרי הוציאו את צאנו הוא יעבר לפניהן והצאן הלכות אחריו כי ידעו את קולו׃

5 ואחרי זר לא תלכנה כי אם ינוסו מפניו כי את קול הזרים לא ידעו׃

6 המשל הזה דבר ישוע באזניהם והמה לא ידעו מה זאת אשר אמר אליהם׃

7 ויוסף ישוע וידבר אליהם אמן אמן אני אמר לכם אני הוא דלת הצאן׃

8 כל אשר באו לפני גנבים המה ופריצים והצאן לא שמעו לקולם׃

9 אנכי הדלת איש כי יבוא בי יושע ובצאתו ובבואו ימצא מרעה׃

10 הגנב לא יבוא כי אם לגנוב ולהרוג ולאבד ואני באתי לבעבור הביא להם חיים ומלא ספקם׃

11 אנכי הוא הרעה הטוב הרעה הטוב יתן את נפשו בעד צאנו׃

12 והשכיר אשר לא רעה הוא והצאן לא לו הנה בראותו כי בא הזאב יעזב את הצאן ונס והזאב יחטף ויפיץ את הצאן׃

13 השכיר ינוס כי שכיר הוא ולא ידאג לצאן׃

14 אני הרעה הטוב וידעתי את אשר לי ונודעתי לאשר לי׃

15 כאשר האב ידעני ואני ידעתי את האב ואת נפשי אתן בעד הצאן׃

16 וצאן אחרות יש לי אשר אינן מן המכלה הזאת ועלי לנהל גם אתן ותשמענה קולי והיה עדר אחד ורעה אחד׃

17 על כן אהב אתי אבי כי את נפשי אתן למען אשוב ואקחה׃

18 ואיש לא יקחנה מאתי כי אם אני מעצמי אתננה יש בידי לתת אתה ובידי לשוב לקחתה את המצוה הזאת לקחתי מעם אבי׃

19 ותהי מחלקת גם בפעם הזאת בין היהודים על הדברים האלה׃

20 ויאמרו רבים מהם שד בו ומשגע הוא למה תשמעו אליו׃

21 ואחרים אמרו לא כאלה ידבר איש אחוז שד היוכל שד לפקח עיני עורים׃

22 ויהי חג חנכת הבית בירושלים וסתיו היה׃

23 ויתהלך ישוע במקדש באולם של שלמה׃

24 ויסבו אתו היהודים ויאמרו אליו עד אנה תתלה את נפשנו את המשיח אתה הגידה לנו ברור׃

25 ויען אתם ישוע הן אמרתי אליכם ולא האמנתם בי המעשים אשר אני עשה בשם אבי הם יעידו עלי׃

26 אבל אתם לא תאמינו יען לא מצאני אתם כאשר אמרתי לכם׃

27 צאני תשמענה את קולי ואני ידעתין ואחרי תלכנה׃

28 ואני אתן להן חיי עולמים ולא תאבדנה לנצח ואיש לא יחטף אתהן מידי׃

29 האב אשר נתנן לי גדול הוא על כל ואיש לא יחטף אתהן מיד האב׃

30 אני ואבי אחד אנחנו׃

31 אז ירימו היהודים כפעם בפעם אבנים לסקלו׃

32 ויען אתם ישוע מעשים טובים רבים הראיתי אתכם מאת אבי על אי זה מן המעשים ההם תסקלני׃

33 ויענו היהודים אתו לאמר על מעשה טוב לא נסקל אתך כי אם על גדפך את אלהים ועל כי אדם אתה ותעש את עצמך לאלהים׃

34 ויען אתם ישוע הלא כתוב בתורתכם אני אמרתי אלהים אתם׃

35 הן קרא שם אלהים לאלה אשר היה דבר האלהים אליהם והכתוב לא יופר׃

36 ואיך תאמרו על אשר קדשו האב ושלחו לעולם מגדף אתה יען אמרתי בן אלהים אני׃

37 אם לא אעשה את מעשי אבי אל תאמינו לי׃

38 ואם עשיתי ולא תאמינו לי האמינו נא למעשי למען תדעו ותאמינו כי בי האב ואני בו׃

39 אז ישובו ויבקשו לתפשו וימלט מידם׃

40 וילך וישב אל עבר הירדן אל המקום אשר הטביל שם יוחנן בתחלה וישב שם׃

41 ויבאו אליו רבים ויאמרו הנה יוחנן לא עשה אות אבל כל אשר דבר יוחנן על האיש הזה אמת היה׃

42 ויאמינו בו רבים במקום ההוא׃