1 Depois disso, Jesus se manifestou outra vez aos discípulos junto ao mar de Tiberíades. Foi assim que ele se manifestou: 2 Estavam juntos Simão Pedro, Tomé, chamado Dídimo, Natanael, que era de Caná da Galileia, os filhos de Zebedeu e mais dois discípulos de Jesus. 3 Simão Pedro disse aos outros:

— Vou pescar.

Os outros responderam:

— Nós também vamos com você.

Foram e entraram no barco, mas, naquela noite, não pegaram nada.

4 Ao romper o dia, Jesus estava na praia, mas os discípulos não reconheceram que era ele. 5 Jesus lhes perguntou:

— Filhos, será que vocês têm aí alguma coisa para comer?

Eles responderam:

— Não.

6 Então Jesus disse:

— Joguem a rede à direita do barco e vocês acharão.

Assim fizeram e já não podiam puxar a rede, tão grande era a quantidade de peixes. 7 E o discípulo a quem Jesus amava disse a Pedro:

— É o Senhor!

Simão Pedro, ouvindo que era o Senhor, cingiu-se com a sua túnica, porque tinha tirado a roupa, e lançou-se ao mar. 8 Os outros discípulos vieram no barquinho puxando a rede com os peixes, porque estavam somente a uns noventa metros da margem.

9 Ao saltarem em terra, viram ali umas brasas com peixe por cima; e também havia pão. 10 Jesus lhes disse:

— Tragam alguns dos peixes que vocês acabaram de pegar.

11 Simão Pedro entrou no barco e arrastou a rede para a terra. A rede estava cheia, com cento e cinquenta e três grandes peixes. E, mesmo sendo tantos peixes, a rede não se rompeu. 12 Jesus disse a eles:

— Venham comer.

Nenhum dos discípulos ousava perguntar: "Quem é você?" Porque sabiam que era o Senhor. 13 Jesus veio, pegou o pão e deu a eles. Depois fez a mesma coisa com o peixe. 14 E esta já era a terceira vez que Jesus se manifestava aos seus discípulos depois de ressuscitado dentre os mortos.

15 Depois de terem comido, Jesus perguntou a Simão Pedro:

— Simão, filho de João, você me ama mais do que estes outros me amam?

Ele respondeu:

— Sim, o Senhor sabe que eu o amo.

Jesus lhe disse:

— Apascente os meus cordeiros.

16 Jesus perguntou pela segunda vez:

— Simão, filho de João, você me ama?

Ele respondeu:

— Sim, o Senhor sabe que eu o amo.

Jesus lhe disse:

— Pastoreie as minhas ovelhas.

17 Pela terceira vez Jesus lhe perguntou:

— Simão, filho de João, você me ama?

Pedro ficou triste por Jesus ter perguntado pela terceira vez: "Você me ama?" E respondeu:

— O Senhor sabe todas as coisas; sabe que eu o amo.

Jesus lhe disse:

— Apascente as minhas ovelhas. 18 Em verdade, em verdade lhe digo que, quando era mais moço, você se cingia e andava por onde queria. Mas, quando você for velho, estenderá as mãos, e outro o cingirá e o levará para onde você não quer ir.

19 Jesus disse isso para significar com que tipo de morte Pedro havia de glorificar a Deus. Depois de falar assim, Jesus acrescentou:

— Siga-me.

20 Então Pedro, voltando-se, viu que o discípulo a quem Jesus amava vinha seguindo; era o mesmo que na ceia havia se reclinado sobre o peito de Jesus para perguntar: "Senhor, quem é o traidor?" 21 Ao vê-lo, Pedro perguntou a Jesus:

— Senhor, e quanto a este?

22 Jesus respondeu:

— Se eu quero que ele permaneça até que eu venha, o que você tem com isso? Quanto a você, siga-me.

23 Então se espalhou entre os irmãos a notícia de que aquele discípulo não morreria. Ora, Jesus não tinha dito que tal discípulo não morreria, mas: "Se eu quero que ele permaneça até que eu venha, o que você tem com isso?"

24 Este é o discípulo que dá testemunho a respeito destas coisas e que as escreveu; e sabemos que o seu testemunho é verdadeiro.

25 Há, porém, ainda muitas outras coisas que Jesus fez. Se todas elas fossem relatadas uma por uma, penso que nem no mundo inteiro caberiam os livros que seriam escritos.

1 ויהי אחרי כן ויסף ישוע הגלות אל תלמידיו על ים טיבריה וכה נגלה אליהם׃

2 שמעון פטרוס ותומא הנקרא דידומוס ונתנאל מקנה אשר בארץ הגליל ובני זבדי ועוד שנים אחרים מתלמידיו ישבו יחדו׃

3 ויאמר אליהם שמעון פטרוס הנני הלך לדיג ויאמרו אליו גם אנחנו נלך עמך ויצאו וימהרו לרדת אל האניה ובלילה ההוא לא אחזו מאומה׃

4 הבקר אור וישוע עמד על שפת הים ולא ידעו התלמידים כי ישוע הוא׃

5 ויאמר אליהם ישוע בני היש לכם אכל מאומה ויענו אתו אין׃

6 ויאמר להם השליכו המכמרת מימין לאניה ותמצאו וישליכו ולא יכלו עוד למשך אתה מרב הדגים׃

7 ויאמר התלמיד ההוא אשר ישוע אהבו אל פטרוס זה הוא האדון ויהי כשמע שמעון פטרוס כי הוא האדון ויחגר את מעילו כי עירום היה ויתנפל אל הים׃

8 והתלמידים הנשארים באו בספינה כי לא הרחיקו מן היבשה כי אם כמאתים אמה וימשכו את המכמרת עם הדגים׃

9 ויהי כצאתם אל היבשה ויראו שם גחלי אש ערוכים ודגים עליהם ולחם לאכל׃

10 ויאמר אליהם ישוע הביאו הלם מן הדגים אשר אחזתם עתה׃

11 ויעל שמעון פטרוס וימשך את המכמרת אל היבשה והיא מלאה דגים גדולים מאה וחמשים ושלשה ולא נקרעה המכמרת אף כי רבים היו׃

12 ויאמר אליהם ישוע באו ברו לחם ואין גם אחד בתלמידים אשר מלאו לבו לשאל אתו מי אתה כי ידעו אשר הוא האדון׃

13 ויבא ישוע ויקח את הלחם ויתן להם וגם את הדגים׃

14 וזאת היא הפעם השלישית אשר נגלה ישוע אל תלמידיו אחרי קומו מעם המתים׃

15 ויהי אחרי אכלם אמר ישוע אל שמעון פטרוס שמעון בן יונה התאהב אתי יותר מאלה ויאמר אליו כן אדני אתה ידעת כי אהבתיך ויאמר אליו רעה את טלאי׃

16 ויאמר אליו עוד הפעם שמעון בן יונה התאהב אתי ויאמר אליו כן אדני אתה ידעת כי אהבתיך ויאמר אליו נהג את צאני׃

17 ויאמר אליו פעם שלישית שמעון בן יונה התאהב אתי ויתעצב פטרוס על כי אמר אליו בשלישית התאהב אתי ויאמר אליו אדני את כל אתה יודע וידעת כי אהבתיך ויאמר אליו ישוע רעה את צאני׃

18 אמן אמן אני אמר לך בהיותך צעיר לימים אתה חגרת את עצמך ותלך אל אשר חפצת והיה כאשר תזקן ופרשת כפיך ואחר יחגרך ונשאך אל אשר לא תחפץ׃

19 וכל זאת דבר לרמז על המיתה אשר יכבד בה את האלהים ויהי ככלותו לדבר ויאמר אליו לך אחרי׃

20 ויפן פטרוס וירא את התלמיד אשר ישוע אהבו הלך אחריהם הוא הנפל על לבו בעת הסעודה וגם שאל אדני מי הוא זה אשר ימסרך׃

21 ויהי בראות אתו פטרוס ויאמר אל ישוע אדני וזה מה הוא׃

22 ויאמר אליו ישוע אם חפצי כי ישאר עד באי מה לך ולזאת אתה לך אחרי׃

23 על כן יצא הדבר הזה בין האחים כי התלמיד ההוא לא ימות וישוע לא אמר לו כי לא ימות אך אמר אם חפצי כי ישאר עד באי מה זה לך׃

24 זה הוא התלמיד המעיד על אלה ואשר כתב כל זאת וידענו כי עדותו נאמנה׃

25 ויש עוד מעשים רבים אחרים אשר עשה ישוע ואם יכתבו כלם לאחד אחד אחשבה כי גם העולם כלו לא יכיל את הספרים אשר יכתבו אמן׃