1 Quando Jesus soube que os fariseus tinham ouvido dizer que ele fazia e batizava mais discípulos do que João 2 — se bem que Jesus mesmo não batizava, e sim os seus discípulos —, 3 deixou a Judeia, retirando-se outra vez para a Galileia. 4 E era-lhe necessário passar pela região da Samaria.

5 Assim, Jesus chegou a uma cidade samaritana, chamada Sicar, perto das terras que Jacó tinha dado a seu filho José. 6 Ali ficava o poço de Jacó. Cansado da viagem, Jesus sentou-se junto ao poço. Era por volta do meio-dia.

7 Nisso veio uma mulher samaritana tirar água. Jesus lhe disse:

— Dê-me um pouco de água.

8 Pois os seus discípulos tinham ido à cidade comprar alimentos. 9 Então a mulher samaritana perguntou a Jesus:

— Como, sendo o senhor um judeu, pede água a mim, que sou mulher samaritana?

Ela disse isso porque os judeus não se dão com os samaritanos. 10 Jesus respondeu:

— Se você conhecesse o dom de Deus e quem é que está lhe pedindo água para beber, você pediria, e ele lhe daria água viva.

11 Ao que a mulher respondeu:

— O senhor não tem balde e o poço é fundo. De onde vai conseguir essa água viva? 12 Por acaso o senhor é maior do que Jacó, o nosso pai, que nos deu o poço, do qual ele mesmo bebeu, assim como os seus filhos e o seu gado?

13 Jesus respondeu:

— Quem beber desta água voltará a ter sede, 14 mas aquele que beber da água que eu lhe der nunca mais terá sede. Pelo contrário, a água que eu lhe der será nele uma fonte a jorrar para a vida eterna.

15 A mulher lhe disse:

— Senhor, quero que me dê essa água para que eu não mais tenha sede, nem precise vir aqui buscá-la.

16 Jesus disse:

— Vá, chame o seu marido e volte aqui.

17 Ao que a mulher respondeu:

— Não tenho marido.

Então Jesus disse:

— Você tem razão ao dizer que não tem marido. 18 Porque já teve cinco, e esse que agora tem não é seu marido. O que você disse é verdade.

19 A mulher então lhe disse:

— Agora eu sei que o senhor é um profeta! 20 Nossos pais adoravam neste monte, mas vocês dizem que em Jerusalém é o lugar onde se deve adorar.

21 Jesus respondeu:

— Mulher, acredite no que digo: vem a hora em que nem neste monte nem em Jerusalém vocês adorarão o Pai. 22 Vocês adoram o que não conhecem; nós adoramos o que conhecemos, porque a salvação vem dos judeus. 23 Mas vem a hora — e já chegou — em que os verdadeiros adoradores adorarão o Pai em espírito e em verdade. Porque são esses que o Pai procura para seus adoradores. 24 Deus é Espírito, e é necessário que os seus adoradores o adorem em espírito e em verdade.

25 A mulher respondeu:

— Eu sei que virá o Messias, chamado Cristo. Quando ele vier, nos anunciará todas as coisas.

26 Então Jesus disse:

— Eu sou o Messias, eu que estou falando com você.

27 Naquele momento, chegaram os discípulos de Jesus e se admiraram ao vê-lo falando com uma mulher. Mas nenhum deles perguntou: "O que você está querendo?" Ou: "Por que o senhor está falando com ela?" 28 Quanto à mulher, deixou o seu cântaro, foi à cidade e disse ao povo:

29 — Venham comigo e vejam um homem que me disse tudo o que eu já fiz. Não seria ele, por acaso, o Cristo?

30 Então saíram da cidade e foram até onde Jesus estava.

31 Enquanto isso, os discípulos pediam a Jesus, dizendo:

— Mestre, coma!

32 Mas ele lhes disse:

— Tenho para comer uma comida que vocês não conhecem.

33 Então os discípulos começaram a dizer entre si:

— Será que alguém lhe trouxe algo para comer?

34 Jesus lhes declarou:

— A minha comida consiste em fazer a vontade daquele que me enviou e realizar a sua obra. 35 Vocês não dizem que ainda faltam quatro meses até a colheita? Eu, porém, lhes digo: Levantem os olhos e vejam os campos, pois estão maduros para a colheita. 36 Quem colhe recebe desde já a recompensa e ajunta o seu fruto para a vida eterna, para que se alegrem ao mesmo tempo o que semeia e o que colhe. 37 Pois, no caso, é verdadeiro o ditado: "Um é o que semeia, outro é o que colhe." 38 Eu os enviei a colher o que vocês não semearam; outros trabalharam, e vocês aproveitaram o trabalho deles.

39 Muitos samaritanos daquela cidade creram em Jesus, por causa do testemunho da mulher, que tinha dito: "Ele me disse tudo o que eu já fiz." 40 Quando, pois, os samaritanos foram até Jesus, pediram-lhe que permanecesse com eles; e Jesus ficou ali dois dias. 41 Muitos outros creram nele, por causa da palavra de Jesus. 42 E diziam à mulher:

— Agora não é mais por causa do que você falou que nós cremos, mas porque nós mesmos ouvimos, e sabemos que este é verdadeiramente o Salvador do mundo.

43 Passados dois dias, Jesus saiu dali e foi para a Galileia. 44 Porque o próprio Jesus testemunhou que um profeta não tem honra na sua própria terra. 45 Assim, quando chegou à Galileia, os galileus o receberam, porque viram todas as coisas que Jesus tinha feito em Jerusalém, por ocasião da festa, à qual eles também tinham comparecido.

46 Jesus foi outra vez a Caná da Galileia, onde tinha transformado água em vinho. E havia ali um oficial do rei, cujo filho estava doente em Cafarnaum. 47 Quando ouviu dizer que Jesus tinha vindo da Judeia para a Galileia, foi até ele e pediu-lhe que fosse curar o seu filho, que estava morrendo. 48 Então Jesus lhe disse:

— Se vocês não virem sinais e prodígios, de modo nenhum crerão.

49 O oficial pediu mais uma vez:

— Senhor, venha, antes que o meu filho morra!

50 Jesus respondeu:

— Vá, o seu filho vai viver.

O homem creu na palavra de Jesus e partiu. 51 Quando já estava a caminho, os seus servos vieram ao encontro dele, anunciando-lhe que o seu filho estava vivo. 52 Então perguntou a que horas o seu filho havia se sentido melhor. Informaram:

— Ontem, à uma hora da tarde a febre o deixou.

53 Com isso, o pai reconheceu que aquela era precisamente a hora em que Jesus tinha dito a ele: "O seu filho vai viver." E ele e toda a sua casa creram.

54 Este foi o segundo sinal que Jesus fez, depois de ir da Judeia para a Galileia.

1 ויהי כאשר נודע לאדון כי שמעו הפרושים אשר ישוע העמיד והטביל תלמידים הרבה מיוחנן׃

2 ואולם ישוע הוא לא הטביל כי אם תלמידיו׃

3 ויעזב את ארץ יהודה וילך שנית הגלילה׃

4 ויהי לו לעבר בארץ שמרון׃

5 ויבא לעיר מערי שמרון ושמה סוכר היא ממול חלקת השדה אשר נתנה יעקב לבנו ליוסף׃

6 ושם באר יעקב וישוע היה עיף מן הדרך וישב לו על הבאר והעת כשעה הששית׃

7 ותבא אשה משמרון לשאב מים ויאמר אליה ישוע תני נא לי לשתות׃

8 כי תלמידיו הלכו העירה לקנות אכל׃

9 ותאמר אליו האשה השמרונית הן יהודי אתה ואיככה תשאל ממני לשתות ואנכי אשה שמרונית כי לא יתערבו היהודים עם השמרונים׃

10 ויען ישוע ויאמר אליה לו ידעת את מתת אלהים ומי הוא האמר אליך תני נא לי לשתות כי עתה שאלת ממנו ונתן לך מים חיים׃

11 ותאמר אליו האשה אדני הן אין לך כלי לשאב בו והבאר עמקה ומאין לך אפוא מים חיים׃

12 האתה גדול מיעקב אבינו אשר נתן לנו את הבאר הזאת וישת ממנה הוא ובניו ובעירו׃

13 ויען ישוע ויאמר אליה כל השתה מן המים האלה ישוב ויצמא׃

14 ואשר ישתה מן המים אשר אנכי נתן לו לא יצמא לעולם כי המים אשר אתן לו יהיו בקרבו למקור מים נבעים לחיי העולמים׃

15 ותאמר אליו האשה אדני תנה לי המים ההם למען לא אצמא עוד ולא אוסיף לבוא הנה לשאב׃

16 ויאמר אליה ישוע לכי וקראי לאישך ושובי הלום׃

17 ותען האשה ותאמר אין לי איש ויאמר אליה ישוע כן דברת אין לי איש׃

18 כי בעלים חמשה היו לך ואשר לך עתה איננו בעלך לכן אמת הדבר אשר דברת׃

19 ותאמר אליו האשה אדני ראה אנכי כי נביא אתה׃

20 אבותינו השתחוו בהר הזה ואתם אמרים כי ירושלים היא המקום הנבחר להשתחות שמה׃

21 ויאמר אליה ישוע אשה האמיני לי כי תבוא שעה אשר לא בהר הזה אף לא בירושלים תשתחוו לאב׃

22 אתם משתחוים אל אשר לא ידעתם ואנחנו משתחוים אל אשר ידענו כי הישועה מן היהודים היא׃

23 אולם תבוא שעה ועתה היא אשר עבדי אל האמתים ישתחוו לאב ברוח ובאמת כי במשתחוים כאלה חפץ האב׃

24 האלהים רוח הוא והמשתחוים לו צריכים להשתחות ברוח ובאמת׃

25 ותאמר אליו האשה ידעתי כי יבא המשיח הנקרא כריסטוס הוא בבאו יגיד לנו את כל׃

26 ויאמר אליה ישוע אני הוא המדבר אליך׃

27 ויהי הוא מדבר ככה ותלמידיו באו ויתמהו על דברו עם אשה אך לא אמר לו איש מה זה תשאל או מה תדבר עמה׃

28 ותעזב האשה את כדה ותלך העירה ותאמר אל האנשים׃

29 באו וראו איש אשר הגיד לי כל אשר עשיתי הכי זה הוא המשיח׃

30 ויצאו מן העיר ויבאו אליו׃

31 טרם יבאו ותלמידיו בקשו ממנו לאמר אכל נא אדני׃

32 ויאמר אליהם יש לי אכל לאכל אשר אתם לא ידעתם׃

33 ויאמרו התלמידים איש אל רעהו הכי הביא לו איש לאכל׃

34 ויאמר אליהם ישוע מאכלי הוא לעשות רצון שלחי ולהשלים מעשהו׃

35 הלא אתם תאמרו כי עוד ארבעה חדשים והקציר בא הנה אני אמר לכם שאו עיניכם וראו בשדות כי כבר הלבינו לקציר׃

36 והקוצר יקח שכרו ויאסף תבואה לחיי עולמים למען ישמחו יחדו גם הזרע גם הקוצר׃

37 כי בזאת אמת המשל כי זה זרע ואחר יקצר׃

38 אנכי שלחתי אתכם לקצר את אשר לא עמלתם בו ואחרים עמלו ואתם נכנסתם בעמלם׃

39 ויאמינו בו שמרנים רבים מן העיר ההיא על דבר האשה אשר העידה לאמר הוא הגיד לי את כל אשר עשיתי׃

40 ויהי כאשר באו אליו השמרנים וישאלו ממנו לשבת אתם וישב שם יומים׃

41 ועוד רבים מהמה האמינו בו בעבור דברו׃

42 ויאמרו אל האשה מעתה לא בעבור מאמרך נאמין כי באזנינו שמענו ונדע כי אמנם זה הוא המשיח מושיע העולם׃

43 ויהי מקץ שני הימים ויצא משם ללכת הגלילה׃

44 כי הוא ישוע העיד כי נביא בארץ מולדתו איננו נכבד׃

45 ויהי הוא בא ארץ הגליל ויאספהו אנשי הגליל כי ראו את כל אשר עשה בירושלים בימי החג כי גם הם עלו לחג את החג׃

46 ויבא ישוע עוד הפעם אל קנה אשר בגליל מקום שומו המים ליין ואיש היה מעבדי המלך ובנו חלה בכפר נחום׃

47 ויהי כשמעו כי בא ישוע מיהודה לארץ הגליל וילך אליו וישאל מאתו לרדת ולרפא את בנו כי קרב למות׃

48 ויאמר אליו ישוע אם לא תראו אתות ומופתים לא תאמינו׃

49 ויאמר אליו האיש אשר מעבדי המלך אדני רדה נא בטרם ימות בני׃

50 ויאמר אליו ישוע לך לך בנך חי והאיש האמין לדבר אשר דבר אליו ישוע וילך׃

51 ויהי ברדתו ויפגעו בו עבדיו ויבשרו אתו כי חי בנו׃

52 וידרש מאתם את השעה אשר בה רוח לו ויאמרו אליו תמול בשעה השביעית עזבתו הקדחת׃

53 וידע אביהו כי היתה השעה אשר דבר לו ישוע בנך חי ויאמן הוא וכל ביתו׃

54 זה הוא האות השני אשר עשה ישוע בבאו מיהודה לארץ הגליל׃