1 Passadas essas coisas, havia uma festa dos judeus, e Jesus foi para Jerusalém.

2 Existe ali, junto ao Portão das Ovelhas, um tanque, chamado em hebraico Betesda, o qual tem cinco pórticos. 3 Nestes jazia uma multidão de enfermos, cegos, coxos, paralíticos 4 [esperando que a água se movesse. Porque um anjo descia de tempos em tempos, agitando-a; e o primeiro a entrar no tanque, uma vez agitada a água, sarava de qualquer doença que tivesse]. 5 Estava ali um homem enfermo havia trinta e oito anos. 6 Jesus, vendo-o deitado e sabendo que estava assim havia muito tempo, perguntou:

— Você quer ser curado?

7 O enfermo respondeu:

— Senhor, não tenho ninguém que me ponha no tanque, quando a água é agitada. Quando tento entrar, outro enfermo chega antes de mim.

8 Então Jesus lhe disse:

— Levante-se, pegue o seu leito e ande.

9 Imediatamente o homem se viu curado e, pegando o leito, começou a andar. E aquele dia era sábado. 10 Por isso, os judeus disseram ao que tinha sido curado:

— É sábado, e neste dia você não tem permissão para carregar o seu leito.

11 Ao que ele lhes respondeu:

— O mesmo que me curou me disse: "Pegue o seu leito e ande."

12 Perguntaram-lhe:

— Quem é o homem que disse a você: "Pegue o seu leito e ande"?

13 Aquele que tinha sido curado não soube responder, porque Jesus tinha se retirado, por haver muita gente naquele lugar.

14 Mais tarde, Jesus o encontrou no templo e lhe disse:

— Olhe, você foi curado. Não peque mais, para que não lhe aconteça coisa pior.

15 O homem se retirou e disse aos judeus que tinha sido Jesus quem o havia curado. 16 E por isso os judeus perseguiam Jesus, porque fazia essas coisas no sábado. 17 Mas Jesus lhes disse:

— Meu Pai trabalha até agora, e eu trabalho também.

18 Por isso, os judeus cada vez mais queriam matá-lo, porque além de desrespeitar o sábado, também dizia que Deus era seu próprio Pai, fazendo-se igual a Deus.

19 Então Jesus lhes disse:

— Em verdade, em verdade lhes digo que o Filho nada pode fazer por si mesmo, senão somente aquilo que vê o Pai fazer; porque tudo o que este fizer, o Filho também faz. 20 Porque o Pai ama o Filho e lhe mostra tudo o que faz; e maiores obras do que estas lhe mostrará, para que vocês fiquem maravilhados. 21 Pois assim como o Pai ressuscita e vivifica os mortos, assim também o Filho vivifica aqueles a quem quer. 22 E o Pai não julga ninguém, mas confiou todo julgamento ao Filho, 23 para que todos honrem o Filho assim como honram o Pai. Quem não honra o Filho não honra o Pai que o enviou.

24 — Em verdade, em verdade lhes digo: quem ouve a minha palavra e crê naquele que me enviou tem a vida eterna, não entra em juízo, mas passou da morte para a vida. 25 Em verdade, em verdade lhes digo que vem a hora — e já chegou — em que os mortos ouvirão a voz do Filho de Deus; e os que a ouvirem viverão. 26 Porque assim como o Pai tem vida em si mesmo, também concedeu ao Filho ter vida em si mesmo. 27 E lhe deu autoridade para julgar, porque é o Filho do Homem. 28 Não fiquem maravilhados com isso, porque vem a hora em que todos os que se acham nos túmulos ouvirão a voz dele e sairão: 29 os que tiverem feito o bem, para a ressurreição da vida; e os que tiverem praticado o mal, para a ressurreição do juízo.

30 — Eu nada posso fazer por mim mesmo; assim como ouço, julgo. O meu juízo é justo, porque não procuro a minha própria vontade, e sim a daquele que me enviou. 31 Se eu dou testemunho a respeito de mim mesmo, o meu testemunho não é verdadeiro. 32 Outro é o que dá testemunho a respeito de mim, e sei que o testemunho que ele dá a respeito de mim é verdadeiro. 33 Vocês mandaram mensageiros a João, e ele deu testemunho da verdade. 34 Eu, porém, não recebo testemunho humano, mas digo essas coisas para que vocês sejam salvos.

35 — João era a lâmpada que estava acesa e iluminava, e, por algum tempo, vocês quiseram se alegrar com a sua luz. 36 Mas eu tenho maior testemunho que o de João; porque as obras que o Pai me confiou para que eu as realizasse, essas que eu faço testemunham a meu respeito de que o Pai me enviou. 37 O Pai, que me enviou, esse mesmo é que tem dado testemunho de mim. Vocês nunca ouviram a voz dele, nem viram a sua forma. 38 Também não têm a palavra dele permanente em vocês, porque não creem naquele a quem ele enviou. 39 Vocês examinam as Escrituras, porque julgam ter nelas a vida eterna, e são elas mesmas que testificam de mim. 40 Contudo, vocês não querem vir a mim para ter vida. 41 Eu não aceito glória que vem de pessoas; 42 sei, entretanto, que vocês não têm o amor de Deus em vocês. 43 Eu vim em nome de meu Pai, e vocês não me recebem; se outro vier em seu próprio nome, vocês certamente o receberão. 44 Como podem crer, vocês que aceitam glória uns dos outros e não procuram a glória que vem do Deus único? 45 Não pensem que eu os acusarei diante do Pai; quem acusa vocês é Moisés, em quem puseram a sua esperança. 46 Porque, se vocês, de fato, cressem em Moisés, também creriam em mim; pois ele escreveu a meu respeito. 47 Se, porém, não creem nos escritos dele, como crerão nas minhas palavras?

1 אחר הדברים האלה היה חג ליהודים ויעל ישוע ירושלים׃

2 ובירושלים ברכה קרובה לשער הצאן ושמה בלשון עברית בית חסדא ולה חמשה אלמים׃

3 שמה שכבו חולים ועורים ופסחים ויבשי כח לרב והמה מיחלים לתנועת המים׃

4 כי מלאך ירד במועדו אל הברכה וירעש את מימיה והיה הירד ראשון אל תוכה אחרי התגעשו המים הוא נרפא מכל מחלה אשר דבקה בו׃

5 ואיש היה שם אשר חלה חליו זה שלשים ושמנה שנה׃

6 וירא אתו ישוע שכב וידע כי ארכו לו ימי חליו ויאמר אליו התחפץ להרפא׃

7 ויען החולה אדני אין איש אתי אשר ישליכני בהרעש המים אל הברכה ובטרם אבא וירד אחר לפני׃

8 ויאמר אליו ישוע קום שא את משכבך והתהלך׃

9 וכרגע שב האיש לאיתנו וישא את משכבו ויתהלך והיום ההוא יום שבת היה׃

10 ויאמרו היהודים אל האיש הנרפא שבת היום אסור לך לשאת את משכבך׃

11 ויען אתם לאמר האיש אשר החלימני הוא אמר אלי שא את משכבך והתהלך׃

12 וישאלהו מי זה האיש אשר אמר לך שא את משכבך והתהלך׃

13 והנרפא לא ידע מי הוא כי סר ישוע וילך בהיות המון רב במקום ההוא׃

14 ויהי אחרי כן וימצאהו ישוע בבית המקדש ויאמר אליו הנה נרפא לך אל תוסיף לחטא פן תאנה אליך רעה גדולה מזאת׃

15 וילך האיש ויגד ליהודים כי ישוע הוא אשר רפאו׃

16 ועל כן רדפו היהודים את ישוע ויבקשו המיתו על כי עשה כזאת בשבת׃

17 ויען אתם ישוע אבי פעל עד עתה וגם אנכי פעל׃

18 אז יוסיפו היהודים לבקש את נפשו כי מלבד אשר חלל את השבת עוד אמר כי האלהים הוא אביו וידמה לאלהים׃

19 ויען ישוע ויאמר אליהם אמן אמן אני אמר לכם לא יוכל הבן לעשות דבר מנפשו בלתי את אשר יראה את אביו עשה כי את אשר עשה הוא גם הבן יעשה כמהו׃

20 כי האב אהב את הבן ומראה אתו כל אשר יעשה ועוד מעשים גדולים מאלה יראהו למען תתמהו׃

21 כי כאשר האב יעיר ויחיה את המתים כן גם הבן יחיה את אשר יחפץ׃

22 כי האב לא ידין איש כי אם כל המשפט נתן לבן למען יכבדו כלם את הבן כאשר יכבדו את האב׃

23 מי אשר לא יכבד את הבן גם את האב אשר שלחו איננו מכבד׃

24 אמן אמן אני אמר לכם השמע דברי ומאמין לשלחי יש לו חיי עולמים ולא יבא במשפט כי עבר ממות לחיים׃

25 אמן אמן אני אמר לכם כי תבוא שעה ועתה היא אשר ישמעו המתים את קול בן האלהים והשמעים חיה יחיו׃

26 כי כאשר לאב יש חיים בעצמו כן נתן גם לבן להיות לו חיים בעצמו׃

27 ואף שלטן נתן לו לעשות משפט כי בן אדם הוא׃

28 אל תתמהו על זאת כי הנה שעה באה אשר כל שכני קבר את קולו ישמעון׃

29 ויצאו עשי הטוב לתקומת החיים ועשי הרע לתקומת המשפט׃

30 לא אוכל לעשות דבר מנפשי כאשר אשמע כן אשפט ומשפטי משפט צדק כי לא אבקש רצוני כי אם רצון האב אשר שלחני׃

31 אם אנכי מעיד עלי עדותי איננה נאמנה׃

32 יש אחר המעיד עלי וידעתי כי עדותו אשר הוא מעיד עלי נאמנה היא׃

33 אתם שלחתם אל יוחנן והוא העיד על האמת׃

34 ואני אינני לקח עדות מאדם אך אמרתי זאת למען תושעון׃

35 הוא היה הנר הדלק והמאיר ואתם רציתם לשוש כשעה לאורו׃

36 ואני יש לי עדות גדולה מעדות יוחנן כי המעשים אשר נתן לי אבי להשלימם המעשים האלה אשר אני עשה מעידים עלי כי האב שלחני׃

37 והאב אשר שלחני הוא מעיד עלי ואתם את קולו לא שמעתם מעולם ותמונתו לא ראיתם׃

38 ודברו איננו שכן בקרבכם כי אינכם מאמינים לשלוחו׃

39 דרשו בכתובים אשר תחשבו שיש לכם חיי עולמים בהם והמה המעידים עלי׃

40 ואתם אינכם אבים לבוא אלי להיות לכם חיים׃

41 לא אקח כבוד מבני אדם׃

42 אכן ידעתי אתכם כי אין אהבת אלהים בקרבכם׃

43 אני הנה באתי בשם אבי ולא קבלתם אתו ואם יבא אחר בשם עצמו אתו תקבלו׃

44 איך תוכלו להאמין אתם הלקחים כבוד איש מרעהו ואת הכבוד אשר מאת האלהים היחיד לא תבקשו׃

45 אל תחשבו כי אנכי אטען עליכם לפני אבי משה הוא הטען עליכם אשר לו תיחלו׃

46 כי לו האמנתם למשה גם לי תאמינו כי הוא כתב עלי׃

47 ואם לכתביו אינכם מאמינים איכה לדברי תאמינו׃