1 Jesus, no entanto, foi para o monte das Oliveiras. 2 De madrugada, voltou novamente para o templo, e todo o povo se reuniu em volta dele; e Jesus, assentado, os ensinava. 3 Então os escribas e fariseus trouxeram à presença dele uma mulher surpreendida em adultério e, fazendo-a ficar em pé no meio de todos, 4 disseram a Jesus:

— Mestre, esta mulher foi surpreendida em flagrante adultério. 5 Na Lei, Moisés nos ordenou que tais mulheres sejam apedrejadas. E o senhor, o que tem a dizer?

6 Eles diziam isso tentando-o, para terem de que o acusar. Mas Jesus, inclinando-se, escrevia na terra com o dedo. 7 Como eles insistiam na pergunta, Jesus se levantou e lhes disse:

— Quem de vocês estiver sem pecado seja o primeiro a atirar uma pedra nela.

8 E, inclinando-se novamente, continuou a escrever no chão. 9 Mas eles, ouvindo essa resposta, foram saindo um por um, a começar pelos mais velhos até os últimos, ficando só Jesus e a mulher em pé diante dele. 10 Levantando-se, Jesus perguntou a ela:

— Mulher, onde estão eles? Ninguém condenou você?

11 Ela respondeu:

— Ninguém, Senhor!

Então Jesus disse:

— Também eu não a condeno; vá e não peque mais.

1 וישוע הלך אל הר הזיתים׃

2 ויהי בבקר ויבא עוד אל המקדש וכל העם באו אליו וישב וילמדם׃

3 ויביאו הסופרים והפרושים אשה לפניו אשר נתפשה בשטותה ויעמידוה בתוך׃

4 ויאמרו אליו רבי האשה הזאת נתפשה כשנטמאת בנאופיה׃

5 ומשה צונו בתורה לסקל נשים כאלה ואתה מה תאמר׃

6 ואך לנסות אתו דברו זאת למצא עליו שטנה ויכף ישוע למטה ויתו באצבעו על הקרקע׃

7 ויהי כאשר הוסיפו לשאל אתו וישא את עיניו ויאמר אליהם מי בכם זך בלי פשע הוא ראשונה ידה בה אבן׃

8 ויכף שנית למטה ויתו על הקרקע׃

9 ויהי כשמעם ויך לבם אתם ויצאו אחד אחד החוצה החל מן הזקנים ועד האחרונים ויותר ישוע לבדו והאשה נצבת בתוך׃

10 וישא ישוע את עיניו וירא כי אין איש בלתי האשה לבדה ויאמר אליה אשה איפה שטניך הכי הרשיעך איש׃

11 ותאמר לא אדני ויאמר לכן גם אני לא ארשיעך לכי לדרכך ואל תחטאי עוד׃