1 A respeito de Moabe, assim diz o Senhor dos Exércitos, o Deus de Israel:
"Ai da cidade de Nebo,
porque foi destruída!
Quiriataim está envergonhada,
já foi tomada;
a fortaleza está envergonhada
e destruída.
2 A glória de Moabe já se foi.
Em Hesbom tramaram contra ela,
dizendo:
‘Venham, vamos eliminá-la
para que não seja mais povo!’
Também você, ó Madmém,
será reduzida a silêncio;
a espada a perseguirá.
3 Ouve-se um grito
desde Horonaim:
‘Ruína e grande destruição!’
4 Moabe está destruída;
seus filhinhos fizeram ouvir gritos.
5 Pela subida de Luíte,
eles seguem com choro contínuo;
na descida de Horonaim,
se ouvem gritos angustiosos
de ruína.
6 ‘Fujam! Corram para salvar a vida,
ainda que vocês venham a ser
como o arbusto solitário
no deserto.’"
7 "Pois, por ter confiado
nas suas obras
e nos seus tesouros,
também você, Moabe,
será tomada.
O deus Quemos
irá para o cativeiro,
junto com os seus sacerdotes
e os seus príncipes.
8 O destruidor virá
sobre cada uma das cidades,
e nenhuma escapará;
perecerá o vale,
e a planície será destruída,
porque o Senhor o disse.
9 Deem asas a Moabe,
para que saia voando;
as suas cidades
se tornarão em ruínas,
e ninguém morará nelas."
10 Maldito aquele que fizer
a obra do Senhor relaxadamente!
Maldito aquele que retém
a sua espada do sangue!
11 "Moabe esteve despreocupado
desde a sua mocidade,
como vinho descansando
sobre a borra.
Não foi mudado
de vasilha em vasilha,
nem foi para o cativeiro.
Por isso, conservou o seu sabor,
e o seu aroma não se alterou."
12 — Portanto, eis que vêm dias, diz o Senhor, em que lhe enviarei derramadores, que o derramarão; despejarão as suas vasilhas e as farão em pedaços. 13 Moabe terá vergonha de Quemos, como a casa de Israel se envergonhou de Betel, sua confiança.
14 "Como vocês podem dizer:
‘Somos valentes e homens fortes
para a guerra’?
15 Moabe foi destruído
e as suas cidades
foram invadidas,
e os seus melhores jovens
foram levados ao matadouro,
diz o Rei, cujo nome
é Senhor dos Exércitos.
16 A destruição de Moabe
está prestes a vir,
e muito se apressa o seu mal."
17 "Tenham pena de Moabe,
todos vocês que estão ao seu redor
e todos os que conhecem
a sua fama.
Digam: ‘Como se quebrou
a vara forte, o cajado formoso!’
18 Desça da sua glória e sente-se
em terra sedenta,
ó moradora de Dibom.
Porque o destruidor de Moabe
sobe contra você
e destruirá as suas fortalezas.
19 Fique na beira do caminho
e espie,
ó moradora de Aroer.
Pergunte ao que foge
e àquela que escapou:
‘O que foi que aconteceu?’
20 Moabe está envergonhado,
porque foi destruído.
Chorem e gritem!
Anunciem junto ao Arnom
que Moabe foi destruído."
21 — O juízo veio também sobre a terra da planície, sobre Holom, Jaza e Mefaate; 22 sobre Dibom, Nebo e Bete-Diblataim; 23 sobre Quiriataim, Bete-Gamul e Bete-Meom; 24 sobre Queriote e Bozra, e até sobre todas as cidades da terra de Moabe, tanto as de longe como as de perto. 25 O poder de Moabe foi eliminado, e o seu braço foi quebrado, diz o Senhor.
26 — Façam com que Moabe fique bêbado, porque se exaltou contra o Senhor. Moabe se revolverá no seu próprio vômito e também ele será motivo de riso. 27 Pois não foi Israel também motivo de riso para você? Mas por acaso foi Israel achado entre ladrões, para que você balance a cabeça, quando fala dele?
28 "Deixem as cidades
e vão morar nos rochedos,
ó moradores de Moabe.
Sejam como as pombas
que se aninham
nos flancos da boca do abismo.
29 Ouvimos falar da soberba
de Moabe,
que de fato é
extremamente soberbo.
Ouvimos falar da sua presunção,
do seu orgulho,
da sua vaidade e da arrogância
do seu coração.
30 Conheço a sua insolência",
diz o Senhor,
"mas isso não vale nada;
as suas arrogâncias nada farão.
31 Por isso, vou chorar por Moabe,
sim, gritarei por todo o Moabe;
pelos homens de Quir-Heres
lamentarei.
32 Mais do que por Jazer,
chorarei por você,
ó vinha de Sibma.
Os seus ramos passaram o mar,
chegaram até o mar de Jazer;
mas o destruidor caiu
sobre os seus frutos de verão
e sobre as suas uvas.
33 Fugiu a alegria e o regozijo
dos campos férteis de Moabe,
pois acabei com o vinho
nos lagares.
Já não pisam as uvas
com gritos de alegria;
os gritos não são gritos de alegria."
34 — Ouve-se o grito de Hesbom até Eleale e Jaza, e de Zoar se dão gritos até Horonaim e Eglate-Selisia; porque até as águas de Ninrim secaram. 35 Farei desaparecer de Moabe, diz o Senhor, quem sacrifique nos altos e queime incenso aos seus deuses.
36 — Por isso, o meu coração geme como flauta por causa de Moabe, e como flauta geme por causa do povo de Quir-Heres, porque tudo o que haviam ajuntado se perdeu. 37 Porque toda cabeça será rapada e toda barba, cortada; sobre todas as mãos haverá incisões, e, em volta da cintura, pano de saco. 38 Sobre todos os terraços de Moabe e em todas as suas praças há pranto, porque fiz Moabe em pedaços, como vasilha de barro que ninguém quer, diz o Senhor. 39 Como foi destruído! Como choram! Como, de vergonha, Moabe virou as costas! Assim, Moabe se tornou motivo de riso e de espanto para todos os que estão ao seu redor.
40 Porque assim diz o Senhor:
"Eis que uma nação voará
como a águia
e estenderá as suas asas
contra Moabe.
41 As cidades serão tomadas
e as fortalezas, ocupadas.
Naquele dia, o coração
dos valentes de Moabe
será como o coração da mulher
que está em dores de parto.
42 Moabe será destruído,
para que não seja povo,
porque se exaltou contra o Senhor.
43 Terror, cova e armadilha
esperam por vocês,
moradores de Moabe",
diz o Senhor.
44 "Aquele que fugir do terror
cairá na cova,
e, se sair da cova,
será apanhado na armadilha;
porque trarei sobre ele,
sobre Moabe,
o ano do seu castigo."
45 "Os que fogem param sem forças
à sombra de Hesbom;
porém sai fogo de Hesbom
e labareda do meio de Seom
e devora as têmporas de Moabe
e o alto da cabeça desse povo
que ama tanto a guerra.
46 Ai de você, Moabe!
O povo de Quemos foi destruído;
os seus filhos foram feitos cativos,
e as suas filhas foram levadas
ao cativeiro.
47 Contudo, mudarei a sorte
de Moabe,
nos últimos dias",
diz o Senhor.
Até aqui o juízo contra Moabe.
1 למואב כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הוי אל נבו כי שדדה הבישה נלכדה קריתים הבישה המשגב וחתה׃
2 אין עוד תהלת מואב בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם מדמן תדמי אחריך תלך חרב׃
3 קול צעקה מחרונים שד ושבר גדול׃
4 נשברה מואב השמיעו זעקה צעוריה׃
5 כי מעלה הלחות בבכי יעלה בכי כי במורד חורנים צרי צעקת שבר שמעו׃
6 נסו מלטו נפשכם ותהיינה כערוער במדבר׃
7 כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם את תלכדי ויצא כמיש בגולה כהניו ושריו יחד׃
8 ויבא שדד אל כל עיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר אשר אמר יהוה׃
9 תנו ציץ למואב כי נצא תצא ועריה לשמה תהיינה מאין יושב בהן׃
10 ארור עשה מלאכת יהוה רמיה וארור מנע חרבו מדם׃
11 שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר׃
12 לכן הנה ימים באים נאם יהוה ושלחתי לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו׃
13 ובש מואב מכמוש כאשר בשו בית ישראל מבית אל מבטחם׃
14 איך תאמרו גבורים אנחנו ואנשי חיל למלחמה׃
15 שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לטבח נאם המלך יהוה צבאות שמו׃
16 קרוב איד מואב לבוא ורעתו מהרה מאד׃
17 נדו לו כל סביביו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מטה עז מקל תפארה׃
18 רדי מכבוד ישבי בצמא ישבת בת דיבון כי שדד מואב עלה בך שחת מבצריך׃
19 אל דרך עמדי וצפי יושבת ערוער שאלי נס ונמלטה אמרי מה נהיתה׃
20 הביש מואב כי חתה הילילי וזעקי הגידו בארנון כי שדד מואב׃
21 ומשפט בא אל ארץ המישר אל חלון ואל יהצה ועל מופעת׃
22 ועל דיבון ועל נבו ועל בית דבלתים׃
23 ועל קריתים ועל בית גמול ועל בית מעון׃
24 ועל קריות ועל בצרה ועל כל ערי ארץ מואב הרחקות והקרבות׃
25 נגדעה קרן מואב וזרעו נשברה נאם יהוה׃
26 השכירהו כי על יהוה הגדיל וספק מואב בקיאו והיה לשחק גם הוא׃
27 ואם לוא השחק היה לך ישראל אם בגנבים נמצאה כי מדי דבריך בו תתנודד׃
28 עזבו ערים ושכנו בסלע ישבי מואב והיו כיונה תקנן בעברי פי פחת׃
29 שמענו גאון מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורם לבו׃
30 אני ידעתי נאם יהוה עברתו ולא כן בדיו לא כן עשו׃
31 על כן על מואב איליל ולמואב כלה אזעק אל אנשי קיר חרש יהגה׃
32 מבכי יעזר אבכה לך הגפן שבמה נטישתיך עברו ים עד ים יעזר נגעו על קיצך ועל בצירך שדד נפל׃
33 ונאספה שמחה וגיל מכרמל ומארץ מואב ויין מיקבים השבתי לא ידרך הידד הידד לא הידד׃
34 מזעקת חשבון עד אלעלה עד יהץ נתנו קולם מצער עד חרנים עגלת שלשיה כי גם מי נמרים למשמות יהיו׃
35 והשבתי למואב נאם יהוה מעלה במה ומקטיר לאלהיו׃
36 על כן לבי למואב כחללים יהמה ולבי אל אנשי קיר חרש כחלילים יהמה על כן יתרת עשה אבדו׃
37 כי כל ראש קרחה וכל זקן גרעה על כל ידים גדדת ועל מתנים שק׃
38 על כל גגות מואב וברחבתיה כלה מספד כי שברתי את מואב ככלי אין חפץ בו נאם יהוה׃
39 איך חתה הילילו איך הפנה ערף מואב בוש והיה מואב לשחק ולמחתה לכל סביביו׃
40 כי כה אמר יהוה הנה כנשר ידאה ופרש כנפיו אל מואב׃
41 נלכדה הקריות והמצדות נתפשה והיה לב גבורי מואב ביום ההוא כלב אשה מצרה׃
42 ונשמד מואב מעם כי על יהוה הגדיל׃
43 פחד ופחת ופח עליך יושב מואב נאם יהוה׃
44 הניס מפני הפחד יפל אל הפחת והעלה מן הפחת ילכד בפח כי אביא אליה אל מואב שנת פקדתם נאם יהוה׃
45 בצל חשבון עמדו מכח נסים כי אש יצא מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון׃
46 אוי לך מואב אבד עם כמוש כי לקחו בניך בשבי ובנתיך בשביה׃
47 ושבתי שבות מואב באחרית הימים נאם יהוה עד הנה משפט מואב׃