1 Depois disto, Jó passou a falar e amaldiçoou o dia do seu nascimento. 2 Jó disse:
3 "Pereça o dia em que nasci
e a noite em que se disse:
‘Foi concebido um homem!’
4 Que aquele dia
se transforme em trevas,
e Deus, lá de cima,
não se importe com ele,
nem resplandeça sobre ele a luz.
5 Que as trevas
e a sombra da morte
se apoderem desse dia;
que uma nuvem habite sobre ele;
que tudo o que pode
escurecer o dia o espante.
6 Aquela noite,
que dela se apoderem
densas trevas;
que ela não se alegre
entre os dias do ano,
nem entre na conta dos meses.
7 Sim, que seja estéril aquela noite,
e dela sejam banidos
os gritos de alegria.
8 Amaldiçoem-na
aqueles que sabem
amaldiçoar o dia
e sabem instigar o Leviatã.
9 Escureçam-se as estrelas
do seu alvorecer;
que a noite espere a luz,
e a luz não venha;
que não veja
o despontar da alvorada,
10 pois não fechou as portas
do ventre da minha mãe,
nem escondeu dos meus olhos
o sofrimento."
11 "Por que não morri ao nascer?
Por que não expirei
ao sair do ventre
de minha mãe?
12 Por que houve um colo
que me acolhesse,
e seios, para que eu mamasse?
13 Porque agora
eu repousaria tranquilo;
dormiria, e então haveria
para mim descanso,
14 com os reis e conselheiros
da terra
que construíram para si
mausoléus;
15 ou com os príncipes
que tinham ouro
e encheram as suas casas de prata;
16 ou, como aborto oculto,
eu não existiria,
como crianças
que nunca viram a luz.
17 Ali os maus cessam de perturbar,
e ali repousam os cansados.
18 Ali os presos juntamente
repousam
e não ouvem a voz do capataz.
19 Ali está tanto o pequeno
como o grande,
e o servo fica livre de seu senhor."
20 "Por que se concede
luz ao miserável
e vida aos de coração amargurado,
21 que esperam a morte,
e ela não vem,
que cavam em procura dela
mais do que
tesouros ocultos,
22 que se alegrariam
por um túmulo
e exultariam se achassem
a sepultura?
23 Por que se concede
luz ao homem
cujo caminho é oculto,
e a quem Deus cercou
de todos os lados?"
24 "Porque em vez do meu pão
me vêm gemidos,
e os meus lamentos
se derramam como água.
25 Aquilo que temo me sobrevém,
e o que receio me acontece.
26 Não tenho descanso,
não tenho sossego,
não tenho repouso;
só tenho inquietação."
1 אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו׃
2 ויען איוב ויאמר׃
3 יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר׃
4 היום ההוא יהי חשך אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה׃
5 יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתהו כמרירי יום׃
6 הלילה ההוא יקחהו אפל אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבא׃
7 הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל תבא רננה בו׃
8 יקבהו אררי יום העתידים ערר לויתן׃
9 יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר׃
10 כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני׃
11 למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע׃
12 מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק׃
13 כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי׃
14 עם מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו׃
15 או עם שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף׃
16 או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא ראו אור׃
17 שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח׃
18 יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נגש׃
19 קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו׃
20 למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש׃
21 המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים׃
22 השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר׃
23 לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו׃
24 כי לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי׃
25 כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי׃
26 לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז׃