1 Visto que muitos já empreenderam uma narração coordenada dos fatos que entre nós se realizaram, 2 conforme nos transmitiram os que desde o princípio foram deles testemunhas oculares e ministros da palavra, 3 igualmente a mim pareceu bem, depois de cuidadosa investigação de tudo desde a sua origem, dar-lhe por escrito, excelentíssimo Teófilo, uma exposição em ordem, 4 para que você tenha plena certeza das verdades em que foi instruído.

5 Nos dias de Herodes, rei da Judeia, houve um sacerdote chamado Zacarias, do turno de Abias. A mulher dele era das filhas de Arão e se chamava Isabel. 6 Ambos eram justos diante de Deus, vivendo de forma irrepreensível em todos os preceitos e mandamentos do Senhor. 7 Eles não tinham filhos, porque Isabel era estéril, e os dois já tinham idade avançada.

8 E aconteceu que, enquanto Zacarias exercia o sacerdócio diante de Deus na ordem do seu turno, coube-lhe por sorteio, 9 segundo o costume sacerdotal, entrar no santuário do Senhor para queimar o incenso. 10 Durante esse tempo, toda a multidão do povo permanecia na parte de fora, orando. 11 E eis que apareceu a Zacarias um anjo do Senhor, em pé, à direita do altar do incenso. 12 Ao vê-lo, Zacarias ficou assustado, e o temor se apoderou dele. 13 O anjo, porém, lhe disse:

— Não tenha medo, Zacarias, porque a sua oração foi ouvida. Isabel, sua esposa, dará à luz um filho, a quem você dará o nome de João. 14 Você ficará alegre e feliz, e muitos ficarão contentes com o nascimento dele. 15 Pois ele será grande diante do Senhor, não beberá vinho nem bebida forte, e será cheio do Espírito Santo, já desde o ventre materno. 16 Ele converterá muitos dos filhos de Israel ao Senhor, seu Deus. 17 E irá adiante do Senhor no espírito e poder de Elias, para converter o coração dos pais aos filhos, converter os desobedientes à prudência dos justos e habilitar para o Senhor um povo preparado.

18 Então Zacarias perguntou ao anjo:

— Como terei certeza disso? Pois eu sou velho, e a minha mulher também já tem idade avançada.

19 O anjo respondeu:

— Eu sou Gabriel, que estou a serviço de Deus, e fui enviado para falar com você e lhe trazer esta boa notícia. 20 Todavia, você ficará mudo e não poderá falar até o dia em que estas coisas vierem a acontecer, porque você não acreditou nas minhas palavras, as quais, no devido tempo, se cumprirão.

21 O povo estava esperando Zacarias e admirava-se com a demora dele no santuário. 22 Quando Zacarias saiu, não lhes podia falar. Então entenderam que ele havia tido uma visão no santuário. E expressava-se por sinais e permanecia mudo. 23 Aconteceu que, terminados os dias do seu ministério, Zacarias voltou para casa.

24 Passados esses dias, Isabel, a mulher de Zacarias, ficou grávida. E ela não saiu de casa durante cinco meses, dizendo:

25 — Foi isto o que o Senhor me fez, ao contemplar-me, para acabar com a minha vergonha diante das pessoas.

26 No sexto mês, o anjo Gabriel foi enviado por Deus a uma cidade da Galileia, chamada Nazaré, 27 a uma virgem que estava comprometida a casar com um homem da casa de Davi, cujo nome era José. A virgem se chamava Maria. 28 E, aproximando-se dela, o anjo disse:

— Salve, agraciada! O Senhor está com você.

29 Ela, porém, ao ouvir esta palavra, perturbou-se muito e pôs-se a pensar no que poderia significar esta saudação. 30 Mas o anjo lhe disse:

— Não tenha medo, Maria; porque você foi abençoada por Deus. 31 Você ficará grávida e dará à luz um filho, a quem chamará pelo nome de Jesus. 32 Este será grande e será chamado Filho do Altíssimo. Deus, o Senhor, lhe dará o trono de Davi, seu pai. 33 Ele reinará para sempre sobre a casa de Jacó, e o seu reinado não terá fim.

34 Então Maria disse ao anjo:

— Como será isto, se eu nunca tive relações com homem algum?

35 O anjo respondeu:

— O Espírito Santo virá sobre você, e o poder do Altíssimo a envolverá com a sua sombra; por isso, também o ente santo que há de nascer será chamado Filho de Deus. 36 E Isabel, sua parenta, igualmente está grávida, apesar de sua idade avançada, sendo este já o sexto mês de gestação para aquela que diziam ser estéril. 37 Porque para Deus não há nada impossível.

38 Então Maria disse:

— Aqui está a serva do Senhor; que aconteça comigo o que você falou.

Então o anjo foi embora.

39 Naqueles dias, Maria se aprontou e foi depressa à região montanhosa, a uma cidade de Judá. 40 Entrou na casa de Zacarias e saudou Isabel. 41 Quando Isabel ouviu a saudação de Maria, a criança lhe estremeceu no ventre. Então Isabel ficou cheia do Espírito Santo. 42 E exclamou em alta voz:

— Bendita é você entre as mulheres, e bendito o fruto do seu ventre! 43 E que grande honra é para mim receber a visita da mãe do meu Senhor! 44 Pois, logo que me chegou aos ouvidos a voz da saudação que você fez, a criança estremeceu de alegria dentro de mim. 45 Bem-aventurada a que creu, porque serão cumpridas as palavras que lhe foram ditas da parte do Senhor.

46 Então Maria disse:

"A minha alma engrandece

ao Senhor,

47 e o meu espírito se alegrou

em Deus, meu Salvador,

48 porque ele atentou

para a humildade da sua serva.

Pois, desde agora,

todas as gerações

me considerarão

bem-aventurada,

49 porque o Poderoso me fez

grandes coisas.

Santo é o seu nome.

50 A sua misericórdia vai

de geração em geração

sobre os que o temem.

51 Agiu com o seu braço

valorosamente;

dispersou os que, no coração,

alimentavam pensamentos

soberbos.

52 Derrubou dos seus tronos

os poderosos

e exaltou os humildes.

53 Encheu de bens os famintos

e despediu vazios os ricos.

54 Amparou Israel, seu servo,

a fim de lembrar-se

da sua misericórdia

55 a favor de Abraão

e de sua descendência,

para sempre,

como havia prometido

aos nossos pais."

56 Maria permaneceu cerca de três meses com Isabel e voltou para casa.

57 Quando chegou o tempo de Isabel dar à luz, ela teve um filho. 58 Os vizinhos e parentes ouviram que o Senhor tinha usado de grande misericórdia para com Isabel e se alegraram com ela. 59 Aconteceu que, no oitavo dia, foram circuncidar o menino e queriam dar-lhe o nome de seu pai, Zacarias. 60 Mas a mãe do menino disse:

— De modo nenhum! Ele será chamado João.

61 Disseram-lhe:

— Mas você não tem nenhum parente com esse nome!

62 Fizeram sinais, perguntando ao pai do menino que nome queria que lhe dessem. 63 Então, pedindo uma tabuinha, ele escreveu:

— O nome dele é João.

E todos se admiraram. 64 Imediatamente a boca de Zacarias se abriu e a língua se soltou. Então começou a falar, louvando a Deus. 65 Todos os vizinhos deles ficaram possuídos de temor, e essas coisas foram divulgadas por toda a região montanhosa da Judeia. 66 Todos os que as ouviram guardavam-nas no coração, dizendo:

— O que virá a ser este menino?

E a mão do Senhor estava com ele.

67 Zacarias, o pai de João, cheio do Espírito Santo, profetizou, dizendo:

68 "Bendito seja o Senhor,

Deus de Israel,

porque visitou

e redimiu o seu povo,

69 e nos suscitou plena

e poderosa salvação

na casa de Davi, seu servo,

70 como havia prometido,

desde a antiguidade,

por boca dos seus

santos profetas,

71 para nos libertar

dos nossos inimigos

e das mãos de todos

os que nos odeiam;

72 para usar de misericórdia

com os nossos pais

e lembrar-se da sua santa aliança

73 e do juramento que fez

a nosso pai Abraão,

74 de conceder-nos que,

livres das mãos de inimigos,

o adorássemos sem temor,

75 em santidade e justiça

diante dele,

todos os nossos dias.

76 E você, menino, será chamado

profeta do Altíssimo,

porque precederá o Senhor,

preparando-lhe os caminhos,

77 para dar ao seu povo

conhecimento da salvação,

por meio da remissão

dos seus pecados,

78 graças à profunda misericórdia

de nosso Deus,

pela qual nos visitará

o sol nascente das alturas,

79 para iluminar os que jazem

nas trevas

e na sombra da morte,

e dirigir os nossos pés

pelo caminho da paz."

80 O menino crescia e se fortalecia em espírito. E viveu nos desertos até o dia em que havia de manifestar-se a Israel.

1 אחרי אשר רבים הואילו לחבר ספור המעשים אשר נאמנו בשלמות בתוכנו׃

2 כאשר מסרום לנו הראים אתם בעיניהם מתחלה ואשר היו משרתי הדבר׃

3 חשבתי לטוב גם אני החפש כל הדברים היטב מראשיתם לכתבם אליך בסדר תאופילוס האדיר׃

4 למען תדע קשט האמרים אשר חנכת בם׃

5 כהן היה בימי הורדוס מלך יהודה זכריה שמו ממשמרת אביה ולו אשה מבנות אהרן ושמה אלישבע׃

6 ושניהם היו צדיקים לפני האלהים והלכי תם בכל מצות יהוה ובחקתיו׃

7 ולא היה להם ילד כי אלישבע עקרה ושניהם באו בימים׃

8 ויהי היום ויכהן לפני אלהים בסדר משמרתו׃

9 וכמשפט עבודת הכהנים יצא גורלו להקטיר קטרת ויבא אל היכל יהוה׃

10 וכל קהל העם היו מתפללים בחוץ בעת הקטרת׃

11 וירא אליו מלאך יהוה עמד לימין מזבח הקטרת׃

12 ויבהל זכריה בראותו אתו ואימה נפלה עליו׃

13 ויאמר אליו המלאך אל תירא זכריהו כי נשמעה תפלתך ואלישבע אשתך תלד לך בן וקראת שמו יוחנן׃

14 והיה לך לשמחה וגיל ורבים ישמחו בהולדו׃

15 כי גדול יהיה לפני יהוה ויין ושכר לא ישתה ורוח הקדש ימלא בעודנו בבטן אמו׃

16 ורבים מבני ישראל ישיב אל יהוה אלהיהם׃

17 והוא ילך לפניו ברוח אליהו ובגבורתו להשיב את לב אבות על בנים ואת הסוררים לתבונת הצדיקים להעמיד ליהוה עם מתקן׃

18 ויאמר זכריה אל המלאך במה אדע זאת כי אני זקנתי ואשתי באה בימים׃

19 ויען המלאך ויאמר אליו אני גבריאל העומד לפני האלהים ושלוח אנכי לדבר אליך ולבשרך את זאת׃

20 והנה תאלם ולא תוכל לדבר עד היום אשר תהיה זאת תחת כי לא האמנת בדברי אשר ימלאו למועדם׃

21 והעם היה מחכה לזכריה ויתמהו כי אחר בהיכל׃

22 ויהי בצאתו לא יכל לדבר אליהם וידעו כי מראה ראה בהיכל וירמז להם ועודנו נאלם׃

23 ויהי כאשר מלאו ימי עבדתו וילך לו אל ביתו׃

24 ויהי אחרי הימים האלה ותהר אלישבע אשתו ותתחבא חמשה חדשים ותאמר׃

25 ככה עשה לי יהוה בימי פקדו אותי לאסף את חרפתי בתוך בני אדם׃

26 ויהי בחדש הששי וישלח המלאך גבריאל מאת האלהים גלילה אל עיר אשר שמה נצרת׃

27 אל בתולה מארשה לאיש אשר שמו יוסף מבית דוד ושם הבתולה מרים׃

28 ויבא המלאך אליה החדרה ויאמר שלום לך אשת חן יהוה עמך ברוכה את בנשים׃

29 והיא בראותה נבהלה לדברו ותאמר בלבה מה היא הברכה הזאת׃

30 ויאמר לה המלאך אל תיראי מרים כי מצאת חן לפני האלהים׃

31 והנך הרה וילדת בן וקראת את שמו ישוע׃

32 והוא גדול יהיה ובן עליון יקרא ויהוה אלהים יתן לו את כסא דוד אביו׃

33 ועל בית יעקב ימלך לעולם ועד ולמלכותו אין קץ׃

34 ותאמר מרים אל המלאך איך תהיה זאת ואני אינני ידעת איש׃

35 ויען המלאך ויאמר אליה רוח הקדש תבוא עליך וגבורת עליון תצל עליך על כן גם לקדוש הילוד יקרא בן אלהים׃

36 והנה אלישבע קרובתך אשר קראו לה עקרה גם היא הרתה בן בזקנתה וזה לה החדש הששי׃

37 כי לא יפלא מאלהים כל דבר׃

38 ותאמר מרים הנני שפחת יהוה יהי לי כדברך ויצא מאתה המלאך׃

39 ותקם מרים בימים ההם ותמהר ללכת ההרה אל עיר יהודה׃

40 ותבא בית זכריה ותברך את אלישבע׃

41 ויהי כשמע אלישבע את ברכת מרים וירקד הילד במעיה ותמלא אלישבע רוח הקדש׃

42 ותקרא בקול גדול ותאמר ברוכה את בנשים וברוך פרי בטנך׃

43 ומאין לי זאת אשר אם אדני באה אלי׃

44 כי קול ברכתך בא באזני והנה רקד בשמחה הילד במעי׃

45 ואשרי המאמינה כי המלא תמלא אשר דבר לה מאת יהוה׃

46 ותאמר מרים רוממה נפשי את יהוה׃

47 ותגל רוחי באלהי ישעי׃

48 ]94-84[ אשר ראה בעני אמתו כי הנה מעתה כל הדרות יאשרוני כי גדלות עשה לי שדי וקדוש שמו׃

49 ]94-84[׃

50 וחסדו לדור דורים על יראיו׃

51 גבורות עשה בזרעו פזר גאים במזמות לבבם׃

52 הרס נדיבים מכסאותו וירם שפלים׃

53 רעבים מלא טוב ועשירים שלח ריקם׃

54 תמך בישראל עבדו לזכר את רחמיו׃

55 כאשר דבר אל אבותינו לאברהם ולזרעו עד עולם׃

56 ותשב מרים עמה כשלשה חדשים ותשב לביתה׃

57 וימלאו ימי אלישבע ללדת ותלד בן׃

58 וישמעו שכניה וקרוביה כי הגדיל יהוה את חסדו עמה וישמחו אתה׃

59 ויהי ביום השמיני ויבאו למול את הילד ויקראו אתו זכריה על שם אביו׃

60 ותען אמו ותאמר לא כי יוחנן יקרא׃

61 ויאמרו אליה אין איש במשפחתך אשר נקרא בשם הזה׃

62 וירמזו אל אביו לדעת מה השם אשר יחפץ להקרא לו׃

63 וישאל לוח ויכתב עליו לאמר יוחנן שמו ויתמהו כלם׃

64 ויפתח פיו ולשונו פתאם וידבר ויברך את האלהים׃

65 ותפל אימה על כל שכניהם ויספר כל הדברים האלה בכל הרי יהודה׃

66 וישימו כל השמעים אל לבם לאמר מה אפוא יהיה הילד הזה ויד יהוה היתה עמו׃

67 וימלא זכריה אביו רוח הקדש וינבא לאמר׃

68 ברוך יהוה אלהי ישראל כי פקד את עמו וישלח לו פדות׃

69 וירם לנו קרן ישועה בבית דוד עבדו׃

70 כאשר דבר בפי נביאיו הקדושים אשר מעולם׃

71 ישועה מאיבינו ומיד כל שנאינו׃

72 לעשות חסד עם אבותינו ולזכר את ברית קדשו׃

73 את השבועה אשר נשבע לאברהם אבינו׃

74 להצילנו מיד איבינו ולתתנו לעבדו בלי פחד׃

75 בתמים ובצדקה לפניו כל ימי חיינו׃

76 ואתה הילד נביא עליון תקרא כי לפני יהוה תלך לפנות את דרכיו׃

77 לתת דעת הישועה לעמו בסליחת חטאתיהם׃

78 ברחמי חסד אלהינו אשר בהם פקדנו הנגה ממרום׃

79 להאיר לישבי חשך וצלמות ולהכין את רגלינו אל דרך השלום׃

80 ויגדל הילד ויחזק ברוח ויהי במדברות עד יום הראתו אל ישראל׃