1 Depois disso, o Senhor escolheu outros setenta e os enviou de dois em dois, para que fossem adiante dele a cada cidade e lugar onde ele haveria de passar. 2 E lhes disse:

— A seara é grande, mas os trabalhadores são poucos. Por isso, peçam ao Senhor da seara que mande trabalhadores para a sua seara. 3 Vão! Eis que eu os envio como cordeiros para o meio de lobos. 4 Não levem bolsa, nem sacola, nem sandálias; e não saúdem ninguém pelo caminho. 5 Ao entrarem numa casa, digam primeiro: "Paz seja nesta casa!" 6 Se houver ali uma pessoa que ama a paz, sobre ela repousará a paz de vocês; se não houver, a paz voltará sobre vocês. 7 Fiquem na mesma casa, comendo e bebendo do que eles tiverem; porque o trabalhador é digno do seu salário. Não fiquem mudando de casa em casa. 8 Quando entrarem numa cidade e ali forem bem-recebidos, comam do que lhes for oferecido. 9 Curem os doentes que nela houver e digam ao povo dali: "O Reino de Deus se aproximou de vocês." 10 Porém, quando entrarem numa cidade e não forem bem-recebidos, saiam pelas ruas, dizendo: 11 "Até o pó desta cidade, que grudou nos nossos pés, sacudimos contra vocês! No entanto, saibam que está próximo o Reino de Deus." 12 Eu digo a vocês que, naquele dia, haverá menos rigor para Sodoma do que para aquela cidade.

13 — Ai de você, Corazim! Ai de você, Betsaida! Porque, se em Tiro e em Sidom se tivessem operado os milagres que foram feitos em vocês, há muito que elas teriam se arrependido, assentadas em pano de saco e cinza. 14 Mas, no Juízo, haverá menos rigor para Tiro e Sidom do que para vocês.

15 — E você, Cafarnaum, pensa que será elevada até o céu? Será jogada no inferno!

16 — Quem ouve vocês ouve a mim; e quem rejeita vocês é a mim que rejeita; quem, porém, me rejeita está rejeitando aquele que me enviou.

17 Então os setenta voltaram, cheios de alegria, dizendo:

— Senhor, em seu nome os próprios demônios se submetem a nós!

18 Jesus lhes disse:

— Eu via Satanás caindo do céu como um relâmpago. 19 Eis que eu dei a vocês autoridade para pisarem cobras e escorpiões e sobre todo o poder do inimigo, e nada, absolutamente, lhes causará dano. 20 No entanto, alegrem-se, não porque os espíritos se submetem a vocês, e sim porque o nome de cada um de vocês está registrado no céu.

21 Naquela hora, Jesus exultou no Espírito Santo e exclamou:

— Graças te dou, ó Pai, Senhor do céu e da terra, porque escondeste estas coisas dos sábios e instruídos e as revelaste aos pequeninos. Sim, ó Pai, porque assim foi do teu agrado.

22 — Tudo me foi entregue por meu Pai. Ninguém sabe quem é o Filho, a não ser o Pai; e também ninguém sabe quem é o Pai, a não ser o Filho e aquele a quem o Filho o quiser revelar.

23 E, voltando-se para os seus discípulos, Jesus lhes disse em particular:

— Bem-aventurados os olhos que veem as coisas que vocês estão vendo. 24 Pois eu lhes digo que muitos profetas e reis quiseram ver o que vocês estão vendo, mas não viram; e quiseram ouvir o que vocês estão ouvindo, mas não ouviram.

25 E eis que certo homem, intérprete da Lei, se levantou com o objetivo de pôr Jesus à prova e lhe perguntou:

— Mestre, que farei para herdar a vida eterna?

26 Então Jesus lhe perguntou:

— O que está escrito na Lei? Como você a entende?

27 A isto ele respondeu:

— "Ame o Senhor, seu Deus, de todo o seu coração, de toda a sua alma, com todas as suas forças e todo o seu entendimento." E: "Ame o seu próximo como você ama a si mesmo."

28 Então Jesus lhe disse:

— Você respondeu corretamente. Faça isto e você viverá.

29 Mas ele, querendo justificar-se, perguntou a Jesus:

— Quem é o meu próximo?

30 Jesus prosseguiu, dizendo:

— Um homem descia de Jerusalém para Jericó e caiu nas mãos de alguns ladrões. Estes, depois de lhe tirar a roupa e lhe causar muitos ferimentos, retiraram-se, deixando-o semimorto. 31 Por casualidade, um sacerdote estava descendo por aquele mesmo caminho e, vendo aquele homem, passou de largo. 32 De igual modo, um levita descia por aquele lugar e, vendo-o, passou de largo. 33 Certo samaritano, que seguia o seu caminho, passou perto do homem e, vendo-o, compadeceu-se dele. 34 E, aproximando-se, fez curativos nos ferimentos dele, aplicando-lhes óleo e vinho. Depois, colocou aquele homem sobre o seu próprio animal, levou-o para uma hospedaria e tratou dele. 35 No dia seguinte, separou dois denários e os entregou ao hospedeiro, dizendo: "Cuide deste homem. E, se você gastar algo a mais, farei o reembolso quando eu voltar."

36 Então Jesus perguntou:

— Qual destes três lhe parece ter sido o próximo do homem que caiu nas mãos dos ladrões?

37 O intérprete da Lei respondeu:

— O que usou de misericórdia para com ele.

Então Jesus lhe disse:

— Vá e faça o mesmo.

38 Quando eles seguiam viagem, Jesus entrou numa aldeia. E certa mulher, chamada Marta, hospedou-o na sua casa. 39 Marta tinha uma irmã, chamada Maria, que, assentada aos pés do Senhor, ouvia o seu ensino. 40 Marta agitava-se de um lado para outro, ocupada em muitos serviços. Então se aproximou de Jesus e disse:

— O Senhor não se importa com o fato de minha irmã ter deixado que eu fique sozinha para servir? Diga-lhe que venha me ajudar.

41 Mas o Senhor respondeu:

— Marta! Marta! Você anda inquieta e se preocupa com muitas coisas, 42 mas apenas uma é necessária. Maria escolheu a boa parte, e esta não lhe será tirada.

1 ואחרי כן הבדיל האדון עוד שבעים אחרים וישלחם לפניו שנים שנים אל כל עיר ומקום אשר בקש לבוא שמה׃

2 ויאמר להם הן הקציר רב והפעלים מעטים לכן התחננו אל אדון הקציר וישלח פעלים לקצירו׃

3 לכו נא הנני שלח אתכם ככבשים בין הזאבים׃

4 אל תשאו כיס ולא תרמיל ולא נעלים ואל תשאלו לשלום איש בדרך׃

5 ולכל בית אשר תבאו שם אמרו בראשונה שלום לבית הזה׃

6 והיה כי יהיה שם בן שלום ונח עליו שלומכם ואם לא אליכם ישוב׃

7 ובבית ההוא תשבו ותאכלו ותשתו משלהם כי שוה הפועל בשכרו אל תסעו מבית לבית׃

8 וכל עיר אשר תבאו בה וקבלו אתכם אכלו שם את אשר ישימו לפניכם׃

9 ורפאו את החולים אשר בקרבה ואמרו להם קרבה אליכם מלכות האלהים׃

10 וכל עיר אשר תבאו בה ולא יקבלו אתכם צאו לכם אל רחובותיה ואמרו׃

11 אף את עפר עירכם הנדבק ברגלינו ננערהו לכם אך ידע תדעו כי קרבה אליכם מלכות האלהים׃

12 אני אמר אלכים כי לסדום יקל ביום ההוא מן העיר ההיא׃

13 אוי לך כורזין אוי לך בית צידה כי הגבורות אשר נעשו בקרבכן אלו נעשו בצור ובצידון הלא כבר ישבו בשק ואפר ושבו׃

14 אכן לצור וצידון יקל בדין מכם׃

15 ואת כפר נחום אשר עד השמים התרוממת אל שאול תורדי׃

16 השומע אליכם אלי הוא שומע והבוזה אתכם אותי הוא בוזה והבוזה אותי הוא בוזה את אשר שלחני׃

17 וישובו השבעים בשמחה ויאמרו אדנינו גם השדים נכנעים לנו בשמך׃

18 ויאמר אליהם ראיתי את השטן נפל כברק מן השמים׃

19 הנה השלטתי אתכם לדרך על נחשים ועקרבים ועל כל גבורת האיב וכל דבר לא יזיק לכם׃

20 אך בזאת אל תשמחו כי נכנעים לכם הרוחות כי אם שמחו על אשר נכתבו שמותיכם בשמים׃

21 בשעה ההיא עלץ ישוע ברוח ויאמר אודך האב אדון השמים והארץ כי הסתרת את אלה מן החכמים והנבונים וגליתם לעללים הן אבי כי כן היה רצון מלפניך׃

22 הכל נמסר לי מאת אבי ואין יודע מי הוא הבן בלתי האב ומי הוא האב בלתי הבן ואשר יחפץ הבן לגלותו לו׃

23 ויפן אל תלמידיו לבדם ויאמר אשרי העינים הראות את אשר אתם ראים׃

24 כי אני אמר לכם נביאים ומלכים רבים חפצו לראות את אשר אתם ראים ולא ראו ולשמע את אשר אתם שמעים ולא שמעו׃

25 והנה אחד מבעלי התורה קם לנסותו ויאמר מורה מה אעשה ואירש חיי עולם׃

26 ויאמר אליו מה כתוב בתורה ואיך אתה קורא׃

27 ויען ויאמר ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ובכל מדעך ואת רעך כמוך׃

28 ויאמר אליו כן השיבות עשה זאת וחיה׃

29 והוא חפץ להצטדק ויאמר אל ישוע ומי הוא רעי׃

30 ויען ישוע ויאמר איש אחד ירד מירושלים ליריחו ונפל בידי שדדים והם הפשיטהו וגם פצעהו ויעזבו אותו בין חיים למות וילכו להם׃

31 ויקר המקרה כי ירד כהן אחד בדרך ההוא וירא אתו ויעבר מעליו׃

32 וכן גם איש לוי פגע במקום ויגש וירא אתו ויעבר מעליו׃

33 ואיש שמרוני הלך בדרך ויבא עליו וירא אתו ויהמו רחמיו׃

34 ויגש אליו ויחבש את פצעיו ויסוכם בשמן ויין ויעלהו על בהמתו ויוליכהו אל המלון ויכלכלהו׃

35 ולמחרת בנסעו הוציא שני דינרים ויתנם לבעל המלון ויאמר כלכל אותו ואת אשר תוסיף עוד להוציא עליו אני בשובי אשלמנו לך׃

36 ועתה מי מאלה השלשה היה בעיניך הרע לנפל בידי השדדים׃

37 ויאמר העשה עמו את החסד ויאמר אליו ישוע לך ועשה כן גם אתה׃

38 ויהי בנסעם ויבא אל כפר אחד ואשה אחת ושמה מרתא אספה אותו אל ביתה׃

39 ולה היתה אחות ושמה מרים אשר ישבה לרגלי ישוע לשמע אל דברו׃

40 ומרתא יגעה ברב שרותה ותגש ותאמר הלא תשים על לבך אדני אשר אחותי עזבתני לשרת לבדי אמר נא אליה ותעזר לי׃

41 ויען ישוע ויאמר לה מרתא מרתא את דאגת ומבהלת על הרבה׃

42 אבל אחת היא מן הצרך ומרים בחרה לה החלק הטוב אשר לא יקח ממנה׃