1 Visto que milhares de pessoas se aglomeraram, a ponto de se atropelarem umas às outras, Jesus começou a dizer, antes de tudo, aos seus discípulos:

— Cuidado com o fermento dos fariseus, que é a hipocrisia. 2 Não há nada encoberto que não venha a ser revelado, nem oculto que não venha a ser conhecido. 3 Porque tudo o que vocês disseram às escuras será ouvido em plena luz; e o que disseram ao pé do ouvido no interior da casa será proclamado dos telhados.

4 — Digo a vocês, meus amigos: não temam os que matam o corpo e, depois disso, nada mais podem fazer. 5 Eu, porém, vou mostrar a quem vocês devem temer: temam aquele que, depois de matar, tem poder para lançar no inferno. Sim, digo que a esse vocês devem temer.

6 — Não se vendem cinco pardais por duas moedinhas? Entretanto, Deus não se esquece de nenhum deles. 7 Até os cabelos da cabeça de vocês estão todos contados. Não temam! Vocês valem bem mais do que muitos pardais.

8 — Digo mais a vocês: todo aquele que me confessar diante dos outros, também o Filho do Homem o confessará diante dos anjos de Deus; 9 mas o que me negar diante das pessoas será negado diante dos anjos de Deus. 10 Todo aquele que disser uma palavra contra o Filho do Homem, isso lhe será perdoado; mas, para o que blasfemar contra o Espírito Santo, não haverá perdão.

11 — Quando levarem vocês às sinagogas ou à presença de governadores e autoridades, não se preocupem quanto à maneira como irão responder, nem quanto às coisas que tiverem de falar. 12 Porque o Espírito Santo lhes ensinará, naquela mesma hora, as coisas que vocês devem dizer.

13 Nesse ponto, um homem que estava no meio da multidão disse a Jesus:

— Mestre, diga a meu irmão que reparta comigo a herança.

14 Mas Jesus lhe respondeu:

— Homem, quem me nomeou juiz ou repartidor entre vocês?

15 Então lhes recomendou:

— Tenham cuidado e não se deixem dominar por qualquer tipo de avareza, porque a vida de uma pessoa não consiste na abundância dos bens que ela tem.

16 E Jesus lhes contou ainda uma parábola, dizendo:

— O campo de um homem rico produziu com abundância. 17 Então ele começou a pensar: "Que farei, pois não tenho onde armazenar a minha colheita?" 18 Até que disse: "Já sei! Destruirei os meus celeiros, construirei outros maiores e aí armazenarei todo o meu produto e todos os meus bens. 19 Então direi à minha alma: ‘Você tem em depósito muitos bens para muitos anos; descanse, coma, beba e aproveite a vida.’" 20 Mas Deus lhe disse: "Louco! Esta noite lhe pedirão a sua alma; e o que você tem preparado, para quem será?"

21 — Assim é o que ajunta tesouros para si mesmo, mas não é rico para com Deus.

22 A seguir, Jesus se dirigiu aos seus discípulos, dizendo:

— Por isso, digo a vocês: não se preocupem com a sua vida, quanto ao que irão comer, nem com o corpo, quanto ao que irão vestir. 23 Porque a vida é mais do que o alimento, e o corpo, mais do que as roupas. 24 Observem os corvos, que não semeiam, não colhem, não têm despensa nem celeiros; contudo, Deus os sustenta. Vocês valem muito mais do que as aves! 25 Quem de vocês, por mais que se preocupe, pode acrescentar um côvado ao curso da sua vida? 26 Portanto, se não podem fazer nada quanto às coisas mínimas, por que se preocupam com as outras? 27 Observem como crescem os lírios: eles não trabalham, nem fiam. Eu, porém, afirmo a vocês que nem Salomão, em toda a sua glória, se vestiu como qualquer deles. 28 Ora, se Deus veste assim a erva que hoje está no campo e amanhã é lançada no forno, muito mais fará por vocês, homens de pequena fé! 29 Portanto, não fiquem perguntando o que irão comer ou beber e não fiquem preocupados com isso. 30 Porque os gentios de todo o mundo é que procuram estas coisas; mas o Pai de vocês sabe que vocês precisam delas. 31 Busquem, antes de tudo, o seu Reino, e estas coisas lhes serão acrescentadas.

32 — Não tenha medo, ó pequenino rebanho; porque o Pai de vocês se agradou em dar-lhes o seu Reino. 33 Vendam os seus bens e deem esmola; façam para vocês mesmos bolsas que não desgastem, tesouro inesgotável nos céus, onde o ladrão não chega, nem a traça corrói, 34 porque, onde estiver o tesouro de vocês, aí estará também o seu coração.

35 — Estejam preparados, com o corpo cingido e as lamparinas acesas. 36 Façam como os homens que esperam pelo seu senhor, ao voltar ele das festas de casamento; para que logo abram a porta, quando vier e bater. 37 Bem-aventurados aqueles servos a quem o senhor, quando vier, encontrar vigilantes. Em verdade lhes digo que ele há de cingir-se, dar-lhes lugar à mesa e, aproximando-se, os servirá. 38 Quer ele venha à meia-noite ou de madrugada, bem-aventurados serão eles, se os encontrar vigilantes. 39 Porém, considerem isto: se o pai de família soubesse a que hora viria o ladrão, não deixaria que a sua casa fosse arrombada. 40 Estejam também vocês preparados, porque o Filho do Homem virá à hora em que vocês menos esperam.

41 Então Pedro perguntou:

— Senhor, esta parábola é só para nós ou também para todos?

42 O Senhor respondeu:

— Quem é, pois, o mordomo fiel e prudente, a quem o senhor deixará encarregado dos demais servos da casa, para lhes dar o sustento no devido tempo? 43 Bem-aventurado aquele servo a quem seu senhor, quando vier, achar fazendo assim. 44 Em verdade lhes digo que lhe confiará todos os seus bens. 45 Mas o que acontecerá se aquele servo disser consigo mesmo: "Meu senhor demora para vir", e começar a espancar os empregados e as empregadas, a comer, a beber e a embriagar-se? 46 Virá o senhor daquele servo, em dia em que não o espera e em hora que não sabe, e irá aplicar-lhe um castigo severo, condenando-o com os infiéis.

47 — Aquele servo que conheceu a vontade de seu senhor e não se aprontou, nem fez segundo a sua vontade, será punido com muitos açoites. 48 Aquele, porém, que não soube a vontade do seu senhor e fez coisas dignas de reprovação levará poucos açoites. Mas àquele a quem muito foi dado, muito lhe será exigido; e àquele a quem muito se confia, muito mais lhe pedirão.

49 — Eu vim para lançar fogo sobre a terra, e bem que eu gostaria que já estivesse aceso. 50 Mas existe um batismo pelo qual tenho de passar, e como me angustio até que o mesmo se cumpra! 51 Vocês pensam que vim para dar paz à terra? Eu afirmo a vocês que não; pelo contrário, vim para trazer divisão. 52 Porque, daqui em diante, estarão cinco divididos numa casa: três contra dois e dois contra três. 53 Estarão divididos: pai contra filho, filho contra pai; mãe contra filha, filha contra mãe; sogra contra nora e nora contra sogra.

54 Jesus disse ainda às multidões:

— Quando vocês veem uma nuvem subindo no oeste, logo dizem que vai chover, e assim acontece. 55 E, quando notam que sopra o vento sul, dizem que fará calor, e assim acontece. 56 Hipócritas! Vocês sabem interpretar a aparência da terra e do céu, mas não sabem discernir esta época?

57 — E por que não julgam também por vocês mesmos o que é justo? 58 Quando você for com o seu adversário ao magistrado, faça o possível para chegar a um acordo com ele enquanto vocês estão a caminho, para não acontecer que ele arraste você ao juiz, o juiz entregue você ao oficial de justiça e o oficial de justiça ponha você na prisão. 59 Digo-lhe que você não sairá dali enquanto não pagar o último centavo.

1 ויהי עד כה ועד כה בהתאסף רבבות עם עד כי לחצו איש את רעהו ויחל לדבר אל תלמידיו בראשונה השמרו לנפשתיכם משאור הפרושים שהוא החנפה׃

2 ואין דבר מכסה אשר לא יגלה ואין נעלם אשר לא יודע׃

3 לכן כל אשר דברתם בחשך באור ישמע ואת אשר לחשתם לאזן בחדרים קרא יקרא על הגגות׃

4 ואני אמר לכם ידידי אל תיראו מן הממיתים את הגוף ואחרי זאת אין לאל ידם לעשות עוד דבר׃

5 אבל אורה אתכם את אשר תיראו יראו את אשר יש לו שלטן אחרי המיתו להשליך אל גיהנם הן אני אמר לכם אותו תיראון׃

6 הלא חמש צפרים תמכרנה בשני אסרים ואין אחת מהן נשכחת לפני האלהים׃

7 ואתם גם שערות ראשכם נמנות כלן לכן אל תיראו יקרתם מצפרים רבות׃

8 ואני אמר לכם כל אשר יודה בי לפני האדם גם בן האדם יודה בו לפני מלאכי אלהים׃

9 ואשר יכחש בי לפני האדם הוא יכחש לפני מלאכי אלהים׃

10 וכל אשר ידבר דבר חרפה על בן האדם יסלח לו והמגדף את רוח הקדש לא יסלח לו׃

11 וכאשר יביאו אתכם אל בתי הכנסיות ולפני הרשיות והשלטונים אל תדאגו איך או במה תצטדקו ומה תדברו׃

12 כי רוח הקדש הוא יורה אתכם בשעה ההיא את הנכון לדבר׃

13 ויאמר אליו אחד מן העם רבי אמר נא אל אחי ויחלק אתי את הירשה׃

14 ויאמר אליו בן אדם מי שמני עליכם לשפט ולמחלק׃

15 ויאמר אליהם ראו והשמרו לכם מבצע בצע כי חיי האדם אינם תלוים בהרבות נכסיו׃

16 וישא משלו ויאמר אליהם לאמר שדה איש עשיר אחד עשה תבואה הרבה׃

17 ויחשב בלבו לאמר מה אעשה כי אין לי מקום לכנוס בו את תבואתי׃

18 ויאמר את זאת אעשה הרס את אסמי ובנה גדולים מהם ואכנסה שמה את כל יבולי וטובי׃

19 ואמר לנפשי נפשי יש לך עתודות הרבה לשנים רבות הנפשי אכלי שתי ושישי׃

20 והאלהים אמר לו אתה הכסיל בעצם הלילה הזה ידרשו ממך את נפשך ואשר הכינות לך למי יהיה׃

21 זה חלק האצר לו אצרות ולא יעשיר באלהים׃

22 ויאמר אל תלמידיו לכן אני אמר לכם אל תדאגו לנפשכם מה תאכלו ולגופכם מה תלבשו׃

23 הנפש יקרה היא מן המזון והגוף יקר מן המלבוש׃

24 התבוננו אל הערבים אשר אינם זרעים ואינם קצרים וגם אין להם מגורה ואוצר והאלהים מכלכל אותם ומה מעלים אתם מן העוף׃

25 ומי זה מכם אשר בדאגתו יוכל להוסיף אמה אחת על קומתו׃

26 ועתה הן מעט מזער אין ביכלתכם וליותר מה תדאגו׃

27 התבוננו אל השושנים הצמחות ואינן טות ואינן ארגות ואני אמר לכם כי גם שלמה בכל הדרו לא היה לבוש כאחת מהנה׃

28 ואם ככה ילביש אלהים את חציר השדה אשר היום ישנו ומחר ישלך לתוך התנור אף כי אתכם קטני האמונה׃

29 גם אתם אל תדרשו מה תאכלו ומה תשתו ואל תהלכו בגדלות׃

30 כי את כל אלה מבקשים גויי הארץ ואביכם הוא יודע כי צריכים אתם לאלה׃

31 אך בקשו את מלכות האלהים ונוסף לכם כל אלה׃

32 אל תירא העדר הקטן כי רצה אביכם לתת לכם את המלכות׃

33 מכרו את רכושכם ותנו צדקה עשו לכם כיסים אשר לא יבלו ואוצר בשמים אשר לא יגרע לעולם אשר גנב לא יקרב אליו וסס לא יאכלהו׃

34 כי במקום אשר אוצרכם בו שם יהיה גם לבבכם׃

35 מתניכם יהיו חגורים והנרות דלקים׃

36 ואתם היו דמים לאנשים המחכים לאדניהם מתי ישוב מן החתנה וכאשר יבוא ודפק יפתחו לו כרגע׃

37 אשרי העבדים ההם אשר בבוא האדון ימצאם שקדים אמן אמר אני לכם כי יתאזר ויושיבם וילך לשרת אותם׃

38 ואם יבוא באשמרה השנית או באשמרה השלישית וכן ימצא אשרי העבדים ההם׃

39 וזאת דעו אשר אם ידע ידע בעל הבית באי זו שעה יבוא הגנב כי עתה שקד שקוד ולא יתן לחתר את ביתו׃

40 לכן גם אתם היו נכונים כי בשעה אשר לא פללתם יבוא בן האדם׃

41 ויאמר פטרוס אדנינו הלנו אתה אמר את המשל הזה אם גם לכל אדם׃

42 ויאמר האדון מי הוא אפוא הסכן הנאמן והנבון אשר יפקידהו האדון על עבדתו לתת את ארחתם בעתו׃

43 אשרי העבד ההוא אשר בבא אדניו ימצאהו עשה כן׃

44 אמת אמר אני לכם כי על כל אשר יש לו יפקידהו׃

45 והעבד ההוא אם יאמר בלבו בשש אדני לבוא והחל להכות את העבדים ואת השפחות ולאכל ולשתות ולשכר׃

46 בוא יבוא אדני העבד ההוא ביום לא יצפה ובשעה לא ידע וישסף אותו וישים את חלקו עם הסוררים׃

47 ]84-74[ והעבד ההוא אשר ידע את רצון אדניו ולא הכין ולא עשה כרצונו יכה מכות רבות, ואשר לא ידע ועשה דברים אשר עליהם בן הכות הוא לא יכה כי אם מעט כי כל איש אשר נתן לו הרבה דרוש ידרש ממנו הרבה ואשר הפקידו בידו הרבה ישאלו מאתו יותר׃

48 ]84-74[׃

49 להפיל אש על הארץ באתי ומה חפץ אני כי כבר בערה׃

50 ועלי טבילה להטבל ומה יצר לי עד כי תשלם׃

51 החשבים אתם כי באתי לתת שלום בארץ אני אמר לכם לא כי אם מחלקת׃

52 כי מעתה חמשה בבית אחד יחלקו שלשה על שנים ושנים על שלשה׃

53 האב יחלק על הבן והבן על האב האם על הבת והבת על האם החמות על הכלה והכלה על החמות׃

54 ויאמר גם אל המון העם כראתכם את הענן עלה במערב ואמרתם גשם בא וכן יהיה׃

55 ואם נשבה רוח הנגב תאמרו הנה חם בא וגם יבוא׃

56 החנפים את פני הארץ והשמים ידעתם לבחן ואת העת הזאת איך לא תבחנו׃

57 למה אף מנפשכם לא תשפטו את הישר׃

58 כי כאשר תלך אל השר עם איש ריבך בעודך בדרך השתדל להנצל ממנו פן יסחב אותך אל השפט והשפט ימסרך אל השוטר והשוטר ישליכך אל בית הכלא׃

59 ואני אמר לך לא תצא משם עד אם שלמת גם את הפרוטה האחרונה׃