1 Num sábado, ao entrar Jesus na casa de um dos principais fariseus para tomar uma refeição, eles o estavam observando. 2 E eis que diante dele se achava um homem hidrópico. 3 Então Jesus, dirigindo-se aos intérpretes da Lei e aos fariseus, perguntou:

— É ou não é lícito curar no sábado?

4 Eles, porém, não disseram nada. Então Jesus pegou na mão daquele homem, curou-o e o mandou embora. 5 A seguir, Jesus lhes perguntou:

— Quem de vocês, se o filho ou o boi cair num poço, não irá tirá-lo imediatamente, mesmo em dia de sábado?

6 A isto nada puderam responder.

7 Reparando como os convidados escolhiam os primeiros lugares, Jesus contou-lhes uma parábola:

8 — Quando alguém convidá-lo para um casamento, não sente no lugar de honra, pois pode haver um convidado mais importante do que você. 9 Então aquele que convidou os dois dirá a você: "Dê o lugar a este aqui." Então você irá, envergonhado, ocupar o último lugar. 10 Pelo contrário, quando alguém convidá-lo, vá sentar no último lugar, para que, quando vier aquele que o convidou, diga a você: "Amigo, venha sentar num lugar melhor." Isso será uma honra para você diante de todos os demais convidados. 11 Porque todo o que se exalta será humilhado; e o que se humilha será exaltado.

12 Depois Jesus disse ao que o havia convidado:

— Quando você der um jantar ou uma ceia, não convide os seus amigos, nem os seus irmãos, nem os seus parentes, nem os vizinhos ricos; para não acontecer que eles retribuam o convite e você seja recompensado. 13 Pelo contrário, ao dar um banquete, convide os pobres, os aleijados, os coxos e os cegos, 14 e você será bem-aventurado, pelo fato de não terem eles com que recompensá-lo. A sua recompensa você receberá na ressurreição dos justos.

15 Ao ouvir tais palavras, um dos que estavam à mesa com Jesus lhe disse:

— Bem-aventurado aquele que participar do banquete no Reino de Deus.

16 Jesus, porém, respondeu:

— Certo homem deu uma grande ceia e convidou muitos. 17 À hora da ceia, enviou o seu servo para avisar aos convidados: "Venham, porque tudo já está preparado." 18 Mas todos eles, um por um, começaram a apresentar desculpas. O primeiro disse: "Comprei um campo e preciso ir vê-lo; peço que me desculpe." 19 Outro disse: "Comprei cinco juntas de bois e vou experimentá-las; peço que me desculpe." 20 E outro disse: "Casei-me e, por isso, não posso ir."

21 — O servo voltou e, contou tudo ao seu senhor. Então, irado, o dono da casa disse ao seu servo: "Saia depressa para as ruas e becos da cidade e traga para cá os pobres, os aleijados, os cegos e os coxos." 22 Mais tarde, o servo lhe disse: "Patrão, já fiz o que o senhor mandou, e ainda há lugar." 23 Então o senhor disse ao servo: "Saia pelos caminhos e atalhos e obrigue todos a entrar, para que a minha casa fique cheia. 24 Porque digo a vocês que nenhum daqueles homens que foram convidados provará a minha ceia."

25 Grandes multidões acompanhavam Jesus, e ele, voltando-se, lhes disse:

26 — Se alguém vem a mim e não me ama mais do que ama o seu pai, a sua mãe, a sua mulher, os seus filhos, os seus irmãos, as suas irmãs e até a sua própria vida, não pode ser meu discípulo. 27 E quem não tomar a sua cruz e vier após mim não pode ser meu discípulo. 28 Pois qual de vocês, pretendendo construir uma torre, não se assenta primeiro para calcular a despesa e verificar se tem os meios para a concluir? 29 Para não acontecer que, tendo lançado os alicerces e não podendo terminar a construção, todos os que a virem zombem dele, 30 dizendo: "Este homem começou a construir e não pôde acabar." 31 Ou qual é o rei que, indo para combater outro rei, não se assenta primeiro para calcular se com dez mil homens poderá enfrentar o que vem contra ele com vinte mil? 32 Caso contrário, estando o outro ainda longe, envia-lhe uma embaixada, pedindo condições de paz. 33 Assim, pois, qualquer um de vocês que não renuncia a tudo o que tem não pode ser meu discípulo.

34 — O sal é certamente bom; mas, se o sal se tornar insípido, como lhe restaurar o sabor? 35 Não presta mais nem para a terra nem para o monte de estrume; lançam-no fora. Quem tem ouvidos para ouvir, ouça.

1 ויהי בבאו בשבת אל בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו׃

2 והנה איש אחד לפניו אשר גופו צבה ממים׃

3 ויען ישוע ויאמר אל בעלי התורה ואל הפרושים לאמר המתר לרפא בשבת אם לא ויחרישו׃

4 ויאחז בו וירפאהו וישלחהו׃

5 ויען ויאמר אליהם מי מכם אשר חמרו או שורו יפול אל הבאר ולא ימהר להעלותו ביום השבת׃

6 ולא יכלו להשיב על זאת דבר׃

7 וישא משלו אל הקרואים בראותו איך בחרו להם להסב בראש ויאמר אליהם׃

8 כי יקרא אתך איש אל החתנה אל תסב בראש פן יקרא שמה איש נכבד ממך׃

9 ובא הקרא אותך ואותו ואמר אליך פנה מקום לזה ואז תקום בכלמה לקחת את המקום האחרון׃

10 אבל כי תקרא לך והסב במקום האחרון למען יבא הקרא אתך ואמר אליך אהובי עלה למעלה מזה והיה לך כבוד לפני המסבים עמך׃

11 כי כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃

12 וגם אל האיש אשר קרא אותו אמר כי תעשה סעודת צהרים או סעודת ערב אל תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים פן יקראו לך גם המה והיה לך לשלום׃

13 אבל כי תעשה משתה קרא לעניים ולנשברים ולפסחים ולעורים׃

14 ואשריך באשר אין להם לשלם לך כי ישלם לך בתחית הצדיקים׃

15 וישמע זאת אחד מן המסבים ויאמר אליו אשרי האכל לחם במלכות האלהים׃

16 והוא אמר אליו איש אחד עשה סעודה גדולה ויקרא לרבים׃

17 וישלח את עבדו לעת הסעודה לאמר אל הקרואים באו כי כבר מוכן הכל׃

18 ויחלו כלם פה אחד להתנצל ויאמר אליו הראשון שדה קניתי ועלי לצאת לראתו אבקש ממך נקני׃

19 ואחר אמר חמשת צמדי בקר קניתי ואני הלך לבחן אותם אבקש ממך נקני׃

20 ואחר אמר אשה לקחתי ובעבור זאת לא אוכל לבוא׃

21 ויבא העבד ויגד את הדברים האלה לאדניו ויקצף בעל הבית ויאמר לעבדו מהר צא אל רחבות העיר ואל הוצותיה והבא הנה את העניים ואת הנשברים ואת העורים ואת הפסחים׃

22 ויאמר העבד אדני כאשר צוית כן נעשה ויש עוד מקום׃

23 ויאמר האדון אל העבד צא אל הדרכים ואל הגדרות ופצר בהם לבוא למען ימלא ביתי׃

24 כי אני אמר לכם אין אחד מן האנשים הקרואים ההם אשר יטעם סעודתי׃

25 והמון עם רב הלכים אתו ויפן ויאמר אליהם׃

26 איש כי יבוא אלי ולא ישנא את אביו ואת אמו ואת אשתו ואת בניו ואת אחיו ואת אחיתיו ואף גם את נפשו לא יוכל להיות תלמידי׃

27 ואשר לא ישא את צלבו ובא אחרי לא יוכל להיות תלמידי׃

28 כי מי מכם החפץ לבנות מגדל הלא ישב בראשונה ויחשב את ההוצאות אם השג תשיג ידו להשלימו׃

29 פן ישים את היסוד ולא יוכל לכלותו והיה כל הראים יקומו להלעיג לו לאמר׃

30 כי זה האיש החל לבנות ולא יכל לכלות׃

31 אז מי הוא המלך הקם להתגרות מלחמה במלך אחר ולא ישב בראשונה ויתיעץ אם יוכל בעשרת אלפים לערך לקראת הבא עליו בעשרים אלף׃

32 ואם לא ושלח אליו מלאכים בעודנו רחוק לבקש שלום׃

33 ככה כל איש מכם אשר לא נפטר מכל רכושו לא יוכל להיות תלמידי׃

34 טוב המלח ואם המלח היה תפל במה יתקן׃

35 לא יצלח גם לאדמה גם לדמן החוצה ישליכהו מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃