1 Jesus disse aos seus discípulos:

— É inevitável que existam pedras de tropeço, mas ai de quem é responsável por elas! 2 Seria melhor para esse que uma pedra de moinho fosse pendurada ao seu pescoço e fosse atirado no mar do que fazer tropeçar um destes pequeninos.

3 — Tenham cuidado. Se o seu irmão pecar, repreenda-o; se ele se arrepender, perdoe-lhe. 4 Se pecar contra você sete vezes num dia e sete vezes vier para lhe dizer: "Estou arrependido", perdoe-lhe.

5 Então os apóstolos disseram ao Senhor:

— Aumente-nos a fé.

6 Ao que o Senhor respondeu:

— Se vocês tivessem fé como um grão de mostarda, diriam a esta amoreira: "Arranque-se e transplante-se no mar." E ela obedeceria.

7 — Qual de vocês, tendo um servo ocupado na lavoura ou em guardar o gado, lhe dirá quando ele voltar do campo: "Venha agora mesmo e sente-se à mesa"? 8 Não é verdade que, ao contrário, lhe dirá: "Prepare o meu jantar. Apronte-se e sirva-me enquanto eu como e bebo. Depois, você pode comer e beber"? 9 Será que ele terá de agradecer ao servo por ter feito o que lhe havia ordenado? 10 Assim também vocês, depois de terem feito tudo o que lhes foi ordenado, digam: "Somos servos inúteis, porque fizemos apenas o que devíamos fazer."

11 De caminho para Jerusalém, Jesus passava pelo meio de Samaria e da Galileia. 12 Ao entrar numa aldeia, saíram-lhe ao encontro dez leprosos, 13 que ficaram de longe e gritaram:

— Jesus, Mestre, tenha compaixão de nós!

14 Ao vê-los, Jesus disse:

— Vão e apresentem-se aos sacerdotes.

Aconteceu que, indo eles, foram purificados. 15 Um dos dez, vendo que estava curado, voltou dando glória a Deus em alta voz 16 e prostrou-se com o rosto em terra aos pés de Jesus, agradecendo-lhe. E este era samaritano. 17 Então Jesus perguntou:

— Não eram dez os que foram curados? Onde estão os nove? 18 Não se achou quem voltasse para dar glória a Deus, a não ser este estrangeiro?

19 E lhe disse:

— Levante-se e vá; a sua fé salvou você.

20 Indagado pelos fariseus sobre quando viria o Reino de Deus, Jesus lhes respondeu:

— O Reino de Deus não vem com visível aparência. 21 Nem dirão: "Ele está aqui!" Ou: "Lá está ele!" Porque o Reino de Deus está entre vocês.

22 A seguir, Jesus disse aos seus discípulos:

— Virá o tempo em que vocês desejarão ver um dos dias do Filho do Homem, mas não verão. 23 E dirão a vocês: "Ele está aqui!" Ou: "Lá está ele!" Não saiam nem sigam essa gente. 24 Porque assim como o relâmpago, que resplandece e brilha de uma extremidade do céu até a outra, assim será, no seu dia, o Filho do Homem. 25 Mas é necessário que primeiro ele padeça muitas coisas e seja rejeitado por esta geração. 26 Assim como foi nos dias de Noé, será também nos dias do Filho do Homem: 27 comiam, bebiam, casavam e davam-se em casamento, até o dia em que Noé entrou na arca, veio o dilúvio e destruiu todos. 28 O mesmo aconteceu nos dias de Ló: comiam, bebiam, compravam, vendiam, plantavam e edificavam; 29 mas, no dia em que Ló saiu de Sodoma, choveu do céu fogo e enxofre e destruiu todos. 30 Assim será no dia em que o Filho do Homem se manifestar.

31 — Naquele dia, quem estiver no terraço e tiver os seus bens em casa não desça para tirá-los; e, de igual modo, quem estiver no campo não volte para trás. 32 Lembrem-se da mulher de Ló. 33 Quem tentar preservar a sua vida a perderá; e quem a perder, esse a salvará. 34 Digo a vocês que, naquela noite, duas pessoas estarão numa cama: uma será levada, e a outra será deixada. 35 Duas mulheres estarão juntas moendo trigo: uma será tomada, e a outra será deixada. 36 [Dois estarão no campo: um será tomado, e o outro será deixado.]

37 Então perguntaram a Jesus:

— Onde será isso, Senhor?

Ele respondeu:

— Onde estiver o corpo, aí se ajuntarão também os abutres.

1 ויאמר אל תלמידיו אי אפשר שלא יבאו המכשלים אבל אוי לאיש אשר על ידו יבאו׃

2 נוח לו שיתלה פלח רכב על צוארו וישלך אל הים מאשר יכשיל את אחד מהקטנים wאלה׃

3 השמרו לנפשותיכם אם יחטא לך אחיך הוכח לו ואם ינחם סלח לו׃

4 ואם יחטא לך שבע פעמים ביום ושב אליך שבע פעמים ביום ואמר נחמתי וסלחת לו׃

5 ויאמרו השליחים אל האדון הוסף לנו אמונה׃

6 ויאמר האדון לו היתה לכם אמונה כגרגר החרדל אז תאמרו אל התות הזה העקר והנטע בתוך הים וישמע לכם׃

7 מי הוא זה מכם ולו עבד חרש או רעה אשר בבאו מן השדה יאמר אליו מהר גשה הנה והסב׃

8 הלא יאמר אליו הכן לי ארוחת הערב וחגר מתניך ושרתני עד אם כליתי לאכל ולשתות ואחר תאכל ותשתה גם אתה׃

9 הגם יתן תודה לעבד על עשתו את אשר צוהו אמרתי לא יתן׃

10 ככה גם אתם אחרי עשותכם את כל אשר צויתם אמרו עבדים אין מועיל בם אנחנו כי רק את המטל עלינו לעשות עשינו׃

11 ויהי בנסעו ירושלים והוא עבר בתוך שמרון והגליל׃

12 ויבא אל כפר אחד ויפגעהו עשרה אנשים מצרעים והם עמדים מרחוק׃

13 וישאו את קולם לאמר ישוע מורה חננו׃

14 וירא אותם ויאמר אליהם לכו והראו אל הכהנים ויהי בלכתם ויטהרו׃

15 ואחד מהם בראתו כי נרפא וישב וישבח את האלהים בקול גדול׃

16 ויפל על פניו לרגליו ויודה לו והוא היה שמרוני׃

17 ויען ישוע ויאמר הלא העשרה טהרו והתשעה איה הם׃

18 האם לא נמצא אשר שב לתת כבוד לאלהים זולתי הנכרי הזה׃

19 ויאמר אליו קום ולך אמונתך הושיעה לך׃

20 וישאלהו הפרושים מתי תבוא מלכות האלהים ויען אתם לאמר מלכות האלהים לא תבוא במראה עינים׃

21 ולא יאמרו הנה פה או הנה שם כי מלכות האלהים הנה בקרבכם היא׃

22 ויאמר אל התלמידים ימים באים והתאויתם לראות יום אחד מימי בן האדם ולא תראו׃

23 ואם יאמרו אליכם הנה שם הנה פה אל תלכו ואל תרוצו אחריהם׃

24 כי כברק אשר יברק מקצה השמים ויאיר עד קצה השמים כן יהיה בן האדם ביומו׃

25 אך בראשונה צריך הוא לסבל הרבה ולהמאס מן הדור הזה׃

26 וכאשר היה נח כן יהיה בימי בן האדם׃

27 אכלו ושתו נשאו נשים והשיאו נשים לאנשים עד היום אשר בא נח אל התבה ויבא המבול וישחת את כלם׃

28 וכאשר היה בימי לוט אכל ושתה קנה ומכר נטע ובנה׃

29 ויהי ביום אשר יצא לוט מסדום וימטר אש וגפרית מן השמים וישחת את כלם׃

30 ככה יהיה ביום אשר יגלה בן האדם׃

31 ביום ההוא איש אשר יהיה על הגג וכליו בבית אל ירד לשאת אתם ואיש אשר בשדה אל ישב הביתה׃

32 זכרו את אשת לוט׃

33 המבקש למלט את נפשו יאבדנה ואשר יאבד אתה יהיה׃

34 אני אמר לכם בלילה ההוא שנים יהיו במטה אחת האחד יאסף והאחר יעזב׃

35 שתים תהיינה טחנות יחד האחת תאסף והאחרת תעזב׃

36 שנים יהיו בשדה ונאסף האחד והאחר יעזב׃

37 ויענו ויאמרו אליו איה זאת אדנינו ויאמר אליהם באשר הפגר שם יקבצו הנשרים׃