1 Estava próxima a Festa dos Pães sem Fermento, chamada Páscoa. 2 Os principais sacerdotes e os escribas procuravam uma forma de matar Jesus; porque temiam o povo.

3 Ora, Satanás entrou em Judas, chamado Iscariotes, que era um dos doze. 4 Judas foi entender-se com os principais sacerdotes e os capitães sobre como lhes entregaria Jesus. 5 Eles se alegraram e combinaram em lhe dar dinheiro. 6 Judas concordou e buscava uma boa ocasião para lhes entregar Jesus, longe da multidão.

7 Chegou o dia da Festa dos Pães sem Fermento, em que era necessário fazer o sacrifício do cordeiro pascal. 8 Então Jesus enviou Pedro e João, dizendo:

— Vão e preparem a Páscoa para que a comamos.

9 Eles lhe perguntaram:

— Onde o senhor quer que a preparemos?

10 Jesus lhes explicou:

— Ao entrar na cidade, vocês encontrarão um homem com um cântaro de água; sigam esse homem até a casa em que ele entrar 11 e digam ao dono da casa: "O Mestre pergunta: ‘Onde fica o aposento no qual comerei a Páscoa com os meus discípulos?’" 12 Ele lhes mostrará um espaçoso cenáculo mobiliado; ali façam os preparativos.

13 E, indo, acharam tudo como Jesus lhes tinha dito e prepararam a Páscoa.

14 Chegada a hora, Jesus se pôs à mesa, e os apóstolos estavam com ele. 15 Então Jesus lhes disse:

— Tenho desejado ansiosamente comer esta Páscoa com vocês, antes do meu sofrimento. 16 Pois eu lhes digo que nunca mais a comerei, até que ela se cumpra no Reino de Deus.

17 E, pegando um cálice, depois de ter dado graças, disse:

— Peguem e repartam entre vocês. 18 Pois eu digo a vocês que, de agora em diante, não mais beberei do fruto da videira, até que venha o Reino de Deus.

19 E, pegando um pão, tendo dado graças, o partiu e lhes deu, dizendo:

— Isto é o meu corpo, que é dado por vocês; façam isto em memória de mim.

20 Do mesmo modo, depois da ceia, pegou o cálice, dizendo:

— Este cálice é a nova aliança no meu sangue derramado por vocês.

21 — Mas eis que a mão do traidor está comigo à mesa. 22 Pois o Filho do Homem vai segundo o que está determinado, mas ai daquele por quem ele está sendo traído!

23 Então começaram a perguntar entre si qual deles seria o que estava para fazer isso.

24 Houve também entre eles uma discussão sobre qual deles parecia ser o maior. 25 Mas Jesus lhes disse:

— Os reis dos povos dominam sobre eles, e os que exercem autoridade são chamados de benfeitores. 26 Mas vocês não são assim; pelo contrário, o maior entre vocês seja como o menor; e aquele que dirige seja como o que serve. 27 Pois qual é maior: aquele que está à mesa ou aquele que serve? Não é verdade que é aquele que está à mesa? Pois, no meio de vocês, eu sou como quem serve. 28 Vocês são os que têm permanecido comigo nas minhas tentações. 29 E eu confio a vocês um reino, assim como o meu Pai confiou a mim, 30 para que comam e bebam à minha mesa no meu Reino; e vocês se assentarão em tronos para julgar as doze tribos de Israel.

31 — Simão, Simão, eis que Satanás pediu para peneirar vocês como trigo! 32 Eu, porém, orei por você, para que a sua fé não desfaleça. E você, quando voltar para mim, fortaleça os seus irmãos.

33 Porém Pedro respondeu:

— Estou pronto para ir com o Senhor, tanto para a prisão como para a morte.

34 Mas Jesus lhe disse:

— Eu lhe digo, Pedro, que hoje, antes que o galo cante, você negará três vezes que me conhece.

35 A seguir, Jesus perguntou aos discípulos:

— Quando eu os enviei sem bolsa, sem sacola e sem sandálias, por acaso faltou-lhes alguma coisa?

Eles responderam:

— Não faltou nada!

36 Então Jesus lhes disse:

— Agora, porém, quem tem bolsa, pegue-a, e faça o mesmo com a sacola; e o que não tem espada, venda a sua capa e compre uma. 37 Pois eu lhes digo que é preciso que se cumpra em mim o que está escrito: "Ele foi contado com os malfeitores." Pois o que a mim se refere está sendo cumprido.

38 Então lhe disseram:

— Senhor, aqui estão duas espadas!

Jesus lhes respondeu:

— Basta!

39 E, saindo, Jesus foi, como de costume, para o monte das Oliveiras; e os discípulos o acompanharam. 40 Chegando ao lugar escolhido, Jesus lhes disse:

— Orem, para que vocês não caiam em tentação.

41 Ele, por sua vez, se afastou um pouco, e, de joelhos, orava, 42 dizendo:

— Pai, se queres, afasta de mim este cálice! Contudo, não se faça a minha vontade, e sim a tua.

43 Então lhe apareceu um anjo do céu que o confortava. 44 E, estando em agonia, orava mais intensamente. E aconteceu que o suor dele se tornou como gotas de sangue caindo sobre a terra. 45 Levantando-se da oração, Jesus foi até onde os discípulos estavam, e os encontrou dormindo de tristeza. 46 E disse:

— Por que vocês estão dormindo? Levantem-se e orem, para que não caiam em tentação.

47 Enquanto Jesus ainda falava, eis que chegou uma multidão. E um dos doze, que se chamava Judas, vinha à frente deles e se aproximou de Jesus para o beijar. 48 Jesus, porém, lhe disse:

— Judas, com um beijo você trai o Filho do Homem?

49 Os que estavam ao redor de Jesus, vendo o que estava por acontecer, perguntaram:

— Senhor, devemos atacar com as espadas?

50 Um deles golpeou o servo do sumo sacerdote e cortou-lhe a orelha direita. 51 Mas Jesus interveio, dizendo:

— Deixem! Basta!

E, tocando na orelha do homem, o curou. 52 Então Jesus disse aos principais sacerdotes, capitães do templo e anciãos que vieram prendê-lo:

— Vocês vieram com espadas e porretes como para prender um salteador? 53 Todos os dias, estando eu com vocês no templo, vocês não tentaram me prender. Esta, porém, é a hora de vocês e a hora do poder das trevas.

54 Então, prendendo Jesus, levaram-no e o introduziram na casa do sumo sacerdote. Pedro seguia de longe. 55 Quando acenderam um fogo no meio do pátio e se assentaram juntos, Pedro tomou lugar entre eles. 56 Uma empregada, vendo-o sentado perto do fogo, fixou os olhos nele e disse:

— Este também estava com ele.

57 Mas Pedro negou, dizendo:

— Mulher, não o conheço.

58 Pouco depois, outro homem, ao ver Pedro, disse:

— Você também é um deles.

Mas Pedro disse:

— Homem, eu não sou um deles.

59 E, tendo passado cerca de uma hora, outro afirmou, dizendo:

— Com certeza este também estava com ele, porque também é galileu.

60 Mas Pedro insistiu:

— Homem, não sei do que você está falando.

E logo, enquanto Pedro ainda falava, o galo cantou. 61 Então, o Senhor voltou-se e fixou os olhos em Pedro. E Pedro se lembrou da palavra do Senhor, como lhe tinha dito: "Hoje, antes que o galo cante, você me negará três vezes." 62 E Pedro, saindo dali, chorou amargamente.

63 Os homens que detinham Jesus zombavam dele, davam-lhe pancadas e, 64 colocando uma venda sobre os olhos dele, diziam:

— Profetize! Quem foi que bateu em você?

65 E muitas outras coisas diziam contra ele, blasfemando.

66 Logo que amanheceu, reuniu-se a assembleia dos anciãos do povo, tanto os principais sacerdotes como os escribas, e o conduziram ao Sinédrio, onde lhe disseram:

67 — Se você é o Cristo, diga-nos.

Então Jesus lhes respondeu:

— Se disser, vocês não vão acreditar. 68 E, se eu perguntar, vocês não me darão resposta. 69 Desde agora, o Filho do Homem estará sentado à direita do Deus Todo-Poderoso.

70 Todos perguntaram:

— Então você é o Filho de Deus?

Jesus respondeu:

— Vocês dizem que eu sou.

71 Eles disseram:

— Que necessidade ainda temos de testemunho? Porque nós mesmos ouvimos o que ele falou.

1 ויקרב חג המצות הנקרא פסח׃

2 והכהנים הגדולים והסופרים מבקשים איך יהרגהו כי יראו מפני העם׃

3 והשטן נכנס ביהודה המכנה איש קריות והוא במספר שנים העשר׃

4 וילך וידבר עם ראשי הכהנים ושרי החיל איך ימסרנו אל ידם׃

5 וישמחו ויאתו לתת לו כסף׃

6 ויבטח אתם ויבקש תואנה למסרו אליהם שלא לעיני ההמון׃

7 ויבא יום המצות אשר זבוח יזבח בו הפסח׃

8 וישלח את פטרוס ואת יוחנן לאמר לכו והכינו לנו את הפסח ונאכלה׃

9 ויאמרו אליו באי זה מקום תחפץ כי נכין אותו׃

10 ויאמר אליהם הנה אתם באים העירה ופגע אתכם איש נשא צפחת מים לכו אחריו אל הבית אשר יבוא שמה׃

11 ואמרתם אל בעל הבית כה אמר לך הרב איה המלון אשר אכלה שם את הפסח עם תלמידי׃

12 והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה שם תכינו׃

13 וילכו וימצאו כאשר דבר אליהם ויכינו את הפסח׃

14 ויהי כאשר הגיעה השעה ויסב הוא ושנים עשר השליחים אתו׃

15 ויאמר אליהם נכסף נכספתי לאכל אתכם את הפסח הזה לפני ענותי׃

16 כי אמר אני לכם אינני אכל אותו עוד עד כי ימלא במלכות האלהים׃

17 ויקח את הכוס ויברך ויאמר קחו אתה וחלקו ביניכם׃

18 כי אמר אני לכם שתה לא אשתה מעתה מתנובת הגפן עד כי תבוא מלכות האלהים׃

19 ויקח את הלחם ויברך ויבצע ויתן להם לאמר זה גופי הנתן בעדכם זאת עשו לזכרוני׃

20 וכן גם את הכוס אחר הסעודה לאמר זו הכוס היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם׃

21 אך הנה יד המסר אותי אתי על השלחן׃

22 כי הן בן האדם הלך לו כפי אשר נחרץ עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על ידו ימסר׃

23 והם החלו לחקר איש את רעהו מי הוא זה מהם אשר יעשה זאת׃

24 וגם מריבה היתה ביניהם מי יחשב להיות הגדול בהם׃

25 ויאמר אליהם מלכי הגוים רדים בהם ושליטיהם יקראו עשי חסד׃

26 ואתם לא כן כי הגדול בכם יהיה כצעיר והמשל יהיה כמשרת׃

27 כי מי הוא הגדול אם המסב או המשרת הלא המסב ואני הנני בתוככם כמו המשרת׃

28 ואתם הם העמדים עמדי עד עתה בנסיונתי׃

29 לכן אני מנחיל אתכם כאשר הנחילני אבי את המלכות׃

30 למען תאכלו ותשתו על שלחני במלכותי וישבתם על כסאות לשפט את שנים עשר שבטי ישראל׃

31 ויאמר האדון שמעון שמעון הנה תבע אתכם השטן לזרותכם כחטים׃

32 ואני התפללתי בעדך אשר לא תכלה אמונתך ואתה כאשר תשוב חזק את אחיך׃

33 והוא אמר אליו אדני הנני נכון ללכת אתך גם לבית האסורים גם למות׃

34 ויאמר אני אמר לך פטרוס לא יקרא תרנגל היום עד כי שלש פעמים כחשת בי לאמר לא ידעתיו׃

35 ויאמר אליהם כאשר שלחתי אתכם בלי כיס ותרמיל ונעלים החסרתם דבר ויאמרו לא חסרנו כל דבר׃

36 ויאמר אליהם אכן עתה אשר לו כיס ישאהו וכן גם את התרמיל ואשר אין לו הוא ימכר את בגדו ויקנה חרב׃

37 כי אמר אני לכם אשר צריך עוד להתמלא בי הכתוב הזה ואת פשעים נמנה כי כל הכתוב עלי בא עד קצו׃

38 ויאמרו אדנינו הנה פה שתי חרבות ויאמר אליהם די׃

39 ויצא וילך כיום ביום על הר הזיתים וילכו אחריו גם תלמידיו׃

40 ויבא אל המקום ויאמר אליהם התפללו לבלתי בוא לידי נסיון׃

41 והוא נפרד מהם הרחק כקלע אבן ויכרע על ברכיו ויתפלל לאמר׃

42 אבי אם רצונך להעביר מעלי את הכוס הזאת אך אל יהי כרצוני כי אם כרצונך׃

43 וירא אליו מלאך מן השמים ויחזקהו׃

44 ויבאו עליו חבלי מות ויוסף להתפלל בחזקה ותהי זעתו כנטפי דם ירדים לארץ׃

45 ויקם מהתפלל ויבא אל התלמידים וימצאם ישנים מיגון׃

46 ]74-64[ ויאמר אליהם למה תישנו קומו והתפללו אשר לא תבאו לידי נסיונ, עודנו מדבר והנה המון ואחד משנים העשר הנקרא יהודה הלך לפניהם ויקרב אל ישוע לנשק לו׃

47 ]74-64[׃

48 ויאמר ישוע אליו יהודה הבנשיקה אתה מוסר את בן האדם׃

49 והאנשים אשר אתו ראים את אשר יהיה ויאמרו אליו אדנינו הנכה בחרב׃

50 ויך אחד מהם את עבד הכהן הגדול ויקצץ את אזנו הימנית׃

51 ויען ישוע ויאמר רב עתה הרפו ויגע באזנו וירפאהו׃

52 ויאמר ישוע אל ראשי הכהנים ושרי המקדש והזקנים אשר באו עליו לאמר כמו על פריץ יצאתם עלי בחרבות ובמקלות׃

53 ואהי אצלכם יום יום בהיכל ולא שלחתם בי יד ואולם זאת היא שעתכם ושלטן החשך׃

54 ויתפשו אותו ויוליכהו ויביאהו בית הכהן הגדול ופטרוס הלך אחריו מרחוק׃

55 ויהי כי בערו אש בתוך החצר וישבו יחדו וישב גם פטרוס בתוכם׃

56 ותראהו השפחה יושב נגד האור ותבט בו ותאמר גם זה היה עמו׃

57 ויכחש בו ויאמר אשה לא ידעתיו׃

58 ואחרי מעט ראהו אדם אחר ויאמר גם אתה מהם ויאמר פטרוס לא אדם כי אינני׃

59 ואחרי עבר כשעה אחת קים איש אחר לאמר אמנם גם זה היה עמו כי אף הוא גלילי׃

60 ויאמר פטרוס בן אדם לא ידעתי מה אתה אמר והוא עודנו מדבר והתרנגול קרא׃

61 ויפן האדון ויבט אל פטרוס ויזכר פטרוס את דבר האדון אשר דבר אליו כי בטרם יקרא התרנגל תכחש בי שלש פעמים׃

62 ויצא פטרוס החוצה וימרר בבכי׃

63 והאנשים אשר אחזו את ישוע התעללו בו ויכהו׃

64 ויחפו את ראשו ויכהו על פניו וישאלהו לאמר הנבא מי הוא ההלם אותך׃

65 ועוד גדופים אחרים הרבו עליו׃

66 ובהית הבקר נקהלו זקני העם והכהנים הגדולים והסופרים ויעלהו לפני הסנהדרין שלהם ויאמרו האתה הוא המשיח אמר לנו׃

67 ויאמר אליהם כי אגיד לכם לא תאמינו׃

68 וגם אם אשאל לא תשיבו דבר ולא תשלחוני׃

69 אבל מעתה יהיה בן האדם ישב לימין גבורת האלהים׃

70 ויאמרו כלם הכי אתה הוא בן האלהים ויאמר אליהם אתם אמרתם כי אני הוא׃

71 ויאמרו מה לנו עוד לבקש עדות הלא באזנינו שמענוה מפיו׃