1 O Senhor disse a Moisés:

2 — Ordene aos filhos de Israel que lhe tragam azeite puro de oliveira, azeite batido, para o candelabro, para que haja lâmpada acesa continuamente. 3 Na tenda do encontro fora do véu, que está diante da arca do testemunho, Arão a conservará em ordem, desde a tarde até pela manhã, continuamente, diante do Senhor; este será estatuto perpétuo de geração em geração. 4 Sobre o candeeiro de ouro puro conservará em ordem as lâmpadas diante do Senhor, continuamente.

5 — Pegue também da melhor farinha e dela faça doze pães, cada um deles com dois quilos. 6 E coloque-os em duas fileiras, seis em cada fileira, sobre a mesa de ouro puro, diante do Senhor. 7 Sobre cada fileira coloque incenso puro, que será, para o pão, como porção memorial; é oferta queimada ao Senhor. 8 Em cada sábado, Arão os porá em ordem diante do Senhor, continuamente, da parte dos filhos de Israel, por aliança perpétua. 9 Esses pães serão de Arão e de seus filhos, os quais os comerão num lugar santo, porque são coisa santíssima para eles, das ofertas queimadas ao Senhor, como estatuto perpétuo.

10 Havia entre os filhos de Israel o filho de uma israelita, cujo pai era um egípcio. O filho dessa israelita e certo homem israelita brigaram no arraial. 11 Então o filho da mulher israelita blasfemou contra o nome do Senhor e o amaldiçoou; por isso o levaram a Moisés. O nome da mãe dele era Selomite, filha de Dibri, da tribo de Dã. 12 E o levaram à prisão, até que o Senhor lhes declarasse o que deviam fazer.

13 O Senhor disse a Moisés:

14 — Leve o homem que blasfemou para fora do arraial. E todos os que o ouviram porão as mãos sobre a cabeça dele, e toda a congregação o apedrejará. 15 Você dirá aos filhos de Israel: Quem amaldiçoar o seu Deus levará sobre si o seu pecado. 16 Aquele que blasfemar contra o nome do Senhor será morto; toda a congregação o apedrejará. Tanto o estrangeiro como o natural da terra, blasfemando contra o nome do Senhor, será morto.

17 — Quem matar alguém será morto. 18 Mas quem matar um animal deve restituí-lo: igual por igual. 19 Se alguém desfigurar o seu próximo, como ele fez, assim lhe será feito: 20 fratura por fratura, olho por olho, dente por dente; como ele tiver desfigurado a algum homem, assim se fará com ele. 21 Quem matar um animal restituirá outro; quem matar um homem será morto. 22 Vocês terão uma e a mesma lei para o estrangeiro e para o natural da terra; pois eu sou o Senhor, o Deus de vocês.

23 Então Moisés disse aos filhos de Israel que levassem o que tinha blasfemado para fora do arraial e o apedrejassem; e os filhos de Israel fizeram como o Senhor havia ordenado a Moisés.

1 וידבר יהוה אל משה לאמר׃

2 צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד׃

3 מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערך אתו אהרן מערב עד בקר לפני יהוה תמיד חקת עולם לדרתיכם׃

4 על המנרה הטהרה יערך את הנרות לפני יהוה תמיד׃

5 ולקחת סלת ואפית אתה שתים עשרה חלות שני עשרנים יהיה החלה האחת׃

6 ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת על השלחן הטהר לפני יהוה׃

7 ונתת על המערכת לבנה זכה והיתה ללחם לאזכרה אשה ליהוה׃

8 ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני יהוה תמיד מאת בני ישראל ברית עולם׃

9 והיתה לאהרן ולבניו ואכלהו במקום קדש כי קדש קדשים הוא לו מאשי יהוה חק עולם׃

10 ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי׃

11 ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל ויביאו אתו אל משה ושם אמו שלמית בת דברי למטה דן׃

12 ויניחהו במשמר לפרש להם על פי יהוה׃

13 וידבר יהוה אל משה לאמר׃

14 הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה וסמכו כל השמעים את ידיהם על ראשו ורגמו אתו כל העדה׃

15 ואל בני ישראל תדבר לאמר איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו׃

16 ונקב שם יהוה מות יומת רגום ירגמו בו כל העדה כגר כאזרח בנקבו שם יומת׃

17 ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת׃

18 ומכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש׃

19 ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו׃

20 שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו׃

21 ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת׃

22 משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה כי אני יהוה אלהיכם׃

23 וידבר משה אל בני ישראל ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה וירגמו אתו אבן ובני ישראל עשו כאשר צוה יהוה את משה׃