1 — Esta é a lei a respeito da oferta pela culpa; coisa santíssima é. 2 O animal que é oferta pelo pecado será morto no lugar onde são mortos os animais oferecidos em holocausto, e o seu sangue será aspergido sobre o altar, ao redor. 3 Dessa oferta se oferecerá toda a gordura, a cauda e a gordura que cobre as entranhas; 4 também ambos os rins e a gordura que está sobre eles, junto aos lombos; e a membrana sobre o fígado, que deve ser tirada com os rins. 5 O sacerdote o queimará sobre o altar em oferta queimada ao Senhor; é oferta pela culpa. 6 Todos os homens da linhagem sacerdotal podem comer dela; no lugar santo, se comerá; coisa santíssima é.

7 — Como a oferta pelo pecado, assim será a oferta pela culpa; uma única lei haverá para elas: será do sacerdote que, com ela, fizer expiação. 8 O sacerdote que oferecer o holocausto de alguém terá o couro do holocausto que oferece. 9 Também toda oferta de cereais que for assada no forno, ou que se preparar na frigideira e na assadeira, será do sacerdote que a oferece. 10 Toda oferta de cereais amassada com azeite ou seca será de todos os filhos de Arão; cada um receberá a sua parte.

11 — Esta é a lei a respeito das ofertas pacíficas que alguém pode oferecer ao Senhor. 12 Se fizer por ação de graças, com a oferta de ação de graças trará bolos sem fermento amassados com azeite, pãezinhos sem fermento bem finos e untados com azeite e bolos feitos com a melhor farinha bem amassados com azeite. 13 Com os bolos trará, por sua oferta, pão levedado, com o sacrifício de sua oferta pacífica por ação de graças. 14 E, de toda oferta, trará um bolo por oferta ao Senhor, que será do sacerdote que aspergir o sangue da oferta pacífica. 15 Mas a carne do sacrifício de ação de graças da sua oferta pacífica se comerá no dia do seu oferecimento; nada se deixará dela até a manhã seguinte.

16 — E, se o sacrifício da oferta de alguém for voto ou oferta voluntária, no dia em que oferecer o seu sacrifício se comerá; e o que dele ficar também poderá ser comido no dia seguinte. 17 Porém o que ainda restar da carne do sacrifício ao terceiro dia, será queimado. 18 Se da carne do sacrifício pacífico se comer ao terceiro dia, aquele que a ofereceu não será aceito, nem lhe será atribuído o sacrifício; coisa abominável será, e a pessoa que dela comer levará a sua iniquidade.

19 — A carne que tocar alguma coisa impura não se comerá; será queimada. Quem estiver puro poderá comer a carne do sacrifício. 20 Porém, se alguma pessoa, tendo sobre si impureza, comer a carne do sacrifício pacífico, que é do Senhor, será eliminada do meio do seu povo. 21 Se uma pessoa tocar alguma coisa impura, como impureza humana, ou um animal impuro, ou qualquer impureza abominável, e comer da carne do sacrifício pacífico, que é do Senhor, será eliminada do meio do seu povo.

22 O Senhor disse a Moisés:

23 — Fale aos filhos de Israel, dizendo: Não comam gordura de boi, nem de carneiro, nem de cabra. 24 A gordura do animal que morre por si mesmo e a do animal que é dilacerado por feras podem servir para qualquer outro uso, mas de maneira nenhuma poderá ser comida. 25 Quem comer a gordura do animal, do qual se trouxer ao Senhor oferta queimada, será eliminado do meio do seu povo.

26 — Não comam sangue em qualquer das suas habitações, quer seja sangue de aves, quer seja sangue de gado. 27 Toda pessoa que comer algum sangue será eliminada do meio do seu povo.

28 O Senhor disse a Moisés:

29 — Fale aos filhos de Israel, dizendo: Quem oferecer ao Senhor o seu sacrifício pacífico trará a sua oferta ao Senhor. Do seu sacrifício pacífico 30 trará com suas próprias mãos as ofertas queimadas do Senhor. Trará a gordura do peito com o peito, para movê-lo por oferta movida diante do Senhor. 31 O sacerdote queimará a gordura sobre o altar, porém o peito será de Arão e de seus filhos. 32 Também a coxa direita vocês deverão dar ao sacerdote como oferta tirada dos sacrifícios pacíficos que vocês oferecem. 33 Aquele dos filhos de Arão que oferecer o sangue do sacrifício pacífico e a gordura, esse terá a coxa direita por sua porção. 34 Porque tomei dos filhos de Israel, dos seus sacrifícios pacíficos, o peito que é movido e a coxa da oferta e os dei a Arão, o sacerdote, e a seus filhos, por direito perpétuo dos filhos de Israel. 35 Esta é a porção de Arão e a porção de seus filhos, das ofertas queimadas do Senhor, no dia em que foram apresentados para oficiarem como sacerdotes ao Senhor. 36 Isto é o que o Senhor ordenou que os filhos de Israel dessem a eles, no dia em que os ungiu; estatuto perpétuo é de geração em geração.

37 Esta é a lei a respeito do holocausto, da oferta de cereais, da oferta pelo pecado, da oferta pela culpa, da consagração e do sacrifício pacífico, 38 que o Senhor ordenou a Moisés no monte Sinai, no dia em que ordenou aos filhos de Israel que oferecessem as suas ofertas ao Senhor, no deserto do Sinai.

1 וזאת תורת האשם קדש קדשים הוא׃

2 במקום אשר ישחטו את העלה ישחטו את האשם ואת דמו יזרק על המזבח סביב׃

3 ואת כל חלבו יקריב ממנו את האליה ואת החלב המכסה את הקרב׃

4 ואת שתי הכלית ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים ואת היתרת על הכבד על הכלית יסירנה׃

5 והקטיר אתם הכהן המזבחה אשה ליהוה אשם הוא׃

6 כל זכר בכהנים יאכלנו במקום קדוש יאכל קדש קדשים הוא׃

7 כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה׃

8 והכהן המקריב את עלת איש עור העלה אשר הקריב לכהן לו יהיה׃

9 וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב אתה לו תהיה׃

10 וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו׃

11 וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב ליהוה׃

12 אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן׃

13 על חלת לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו׃

14 והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה ליהוה לכהן הזרק את דם השלמים לו יהיה׃

15 ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר׃

16 ואם נדר או נדבה זבח קרבנו ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת והנותר ממנו יאכל׃

17 והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף׃

18 ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא׃

19 והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף והבשר כל טהור יאכל בשר׃

20 והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה׃

21 ונפש כי תגע בכל טמא בטמאת אדם או בבהמה טמאה או בכל שקץ טמא ואכל מבשר זבח השלמים אשר ליהוה ונכרתה הנפש ההוא מעמיה׃

22 וידבר יהוה אל משה לאמר׃

23 דבר אל בני ישראל לאמר כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו׃

24 וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו׃

25 כי כל אכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה אשה ליהוה ונכרתה הנפש האכלת מעמיה׃

26 וכל דם לא תאכלו בכל מושבתיכם לעוף ולבהמה׃

27 כל נפש אשר תאכל כל דם ונכרתה הנפש ההוא מעמיה׃

28 וידבר יהוה אל משה לאמר׃

29 דבר אל בני ישראל לאמר המקריב את זבח שלמיו ליהוה יביא את קרבנו ליהוה מזבח שלמיו׃

30 ידיו תביאינה את אשי יהוה את החלב על החזה יביאנו את החזה להניף אתו תנופה לפני יהוה׃

31 והקטיר הכהן את החלב המזבחה והיה החזה לאהרן ולבניו׃

32 ואת שוק הימין תתנו תרומה לכהן מזבחי שלמיכם׃

33 המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה׃

34 כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם ואתן אתם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם מאת בני ישראל׃

35 זאת משחת אהרן ומשחת בניו מאשי יהוה ביום הקריב אתם לכהן ליהוה׃

36 אשר צוה יהוה לתת להם ביום משחו אתם מאת בני ישראל חקת עולם לדרתם׃

37 זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים׃

38 אשר צוה יהוה את משה בהר סיני ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם ליהוה במדבר סיני׃