1 Naqueles dias, quando outra vez se reuniu grande multidão, e não tendo o que comer, Jesus chamou os discípulos e lhes disse:

2 — Tenho compaixão desta gente, porque já faz três dias que eles estão comigo e não têm o que comer. 3 Se eu os mandar para casa em jejum, desfalecerão pelo caminho; e alguns deles vieram de longe.

4 Mas os discípulos lhe responderam:

— Como poderá alguém saciá-los de pão neste deserto?

5 Então Jesus perguntou:

— Quantos pães vocês têm?

Eles responderam:

— Sete.

6 Então mandou o povo assentar-se no chão. E, pegando os sete pães, partiu-os, após ter dado graças, e os deu aos seus discípulos, para que estes os distribuíssem, repartindo entre o povo. 7 Tinham também alguns peixinhos. E, abençoando-os, mandou que estes igualmente fossem distribuídos. 8 Comeram e se fartaram; e dos pedaços restantes recolheram sete cestos. 9 Eram cerca de quatro mil homens. Então Jesus os despediu. 10 Logo a seguir, tendo entrado no barco juntamente com os seus discípulos, foi para a região de Dalmanuta.

11 Os fariseus chegaram e começaram a discutir com Jesus. E, tentando-o, pediram-lhe um sinal vindo do céu. 12 Jesus, porém, arrancou do íntimo do seu espírito um gemido e disse:

— Por que esta geração pede um sinal? Em verdade lhes digo que nenhum sinal será dado a esta geração.

13 E, deixando-os, tornou a embarcar e foi para o outro lado.

14 Ora, os discípulos se esqueceram de levar pão e, no barco, não tinham consigo senão um só. 15 Jesus os preveniu, dizendo:

— Fiquem atentos e tomem cuidado com o fermento dos fariseus e com o fermento de Herodes.

16 E eles começaram a discutir entre si, dizendo:

— Ele diz isso porque não temos pão.

17 Jesus percebeu isso e perguntou:

— Por que vocês estão discutindo sobre o fato de não terem pão? Vocês ainda não percebem nem compreendem? Têm o coração endurecido? 18 Tendo olhos, não veem? E, tendo ouvidos, não ouvem? Não se lembram 19 de quando parti os cinco pães para os cinco mil, quantos cestos cheios de pedaços vocês recolheram?

Eles responderam:

— Doze!

20 — E de quando parti os sete pães para os quatro mil, quantos cestos cheios de pedaços vocês recolheram?

Responderam:

— Sete!

21 Ao que Jesus lhes disse:

— Vocês ainda não compreendem?

22 Então chegaram a Betsaida. E lhe trouxeram um cego e pediram a Jesus que tocasse nele. 23 Jesus, tomando o cego pela mão, levou-o para fora da aldeia. Então cuspiu nos olhos do homem e, impondo-lhe as mãos, perguntou:

— Você vê alguma coisa?

24 O homem, recuperando a visão, respondeu:

— Vejo pessoas, mas elas parecem árvores que andam.

25 Então Jesus novamente pôs as mãos sobre os olhos dele. E o homem, passando a ver claramente, ficou restabelecido; e distinguia tudo de modo perfeito. 26 E Jesus o mandou para casa, recomendando-lhe:

— Não entre na aldeia.

27 Então Jesus e os seus discípulos foram para as aldeias de Cesareia de Filipe. No caminho, perguntou-lhes:

— Quem os outros dizem que eu sou?

28 Os discípulos responderam:

— Uns dizem que é João Batista; outros dizem que é Elias; e ainda outros dizem que é um dos profetas.

29 Então Jesus perguntou:

— E vocês, quem dizem que eu sou?

Respondendo, Pedro lhe disse:

— O senhor é o Cristo.

30 Então Jesus os advertiu de que a ninguém dissessem tal coisa a seu respeito.

31 Então Jesus começou a ensinar-lhes que era necessário que o Filho do Homem sofresse muitas coisas, fosse rejeitado pelos anciãos, pelos principais sacerdotes e pelos escribas, fosse morto e que, depois de três dias, ressuscitasse. 32 E isto ele expunha claramente. Então Pedro, chamando-o à parte, começou a repreendê-lo. 33 Mas Jesus, voltando-se e vendo os seus discípulos, repreendeu Pedro e disse:

— Saia da minha frente, Satanás! Porque você não leva em consideração as coisas de Deus, e sim as dos homens.

34 Então, convocando a multidão e juntamente os seus discípulos, Jesus lhes disse:

— Se alguém quer vir após mim, negue a si mesmo, tome a sua cruz e siga-me. 35 Pois quem quiser salvar a sua vida a perderá; e quem perder a vida por minha causa e por causa do evangelho, esse a salvará. 36 De que adianta uma pessoa ganhar o mundo inteiro e perder a sua alma? 37 Que daria uma pessoa em troca de sua alma? 38 Pois quem, nesta geração adúltera e pecadora, se envergonhar de mim e das minhas palavras, também o Filho do Homem se envergonhará dele, quando vier na glória do seu Pai com os santos anjos.

1 ויהי בימים ההם בהקבץ עם רב ואין להם מה יאכלו ויקרא אל תלמידיו ויאמר אליהם׃

2 נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם לחם לאכל׃

3 והיה בשלחי אותם רעבים לבתיהם יתעלפו בדרך כי יש מהם אשר באו ממרחק׃

4 ויענו אתו תלמידיו מאין יוכל איש להשביע את אלה פה במדבר לחם׃

5 וישאל אותם כמה ככרות לחם יש לכם ויאמרו שבע׃

6 ויצו את העם לשבת לארץ ויקח את שבע ככרות הלחם ויברך ויפרס ויתן אותם לתלמידיו לשום לפניהם וישימו לפני העם׃

7 ויהי להם מעט דגים קטנים ויברך ויאמר לשום לפניהם גם את אלה׃

8 ויאכלו וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעת דודים׃

9 והאכלים היו כארבעת אלפי איש וישלחם׃

10 אז ירד באניה עם תלמידיו ויבא אל גלילות דלמונתא׃

11 ויצאו הפרושים ויחלו להתוכח אתו וישאלו מעמו אות מן השמים והם מנסים אתו׃

12 ויאנח ברוחו ויאמר מה הדור הזה מבקש לו אות אמן אמר אני לכם אם ינתן אות לדור הזה׃

13 ויעזב אותם וירד באניה וישב ויעבר אל עבר הים׃

14 וישכחו לקחת אתם לחם ולא היה להם באניה בלתי אם ככר לחם אחת׃

15 ויזהר אותם לאמר ראו השמרו לכם משאר הפרושים ומשאר הורדוס׃

16 ויחשבו ויאמרו איש אל רעהו על כי לחם אין אתנו׃

17 וידע ישוע ויאמר להם מה תחשבו על כי לחם אין לכם העוד לא תשכילו ולא תבינו ולבכם עודנו מטמטם׃

18 עינים לכם ולא תראו ואזנים לכם ולא תשמעו ולא תזכרו׃

19 כאשר פרסתי את חמשת ככרות הלחם לחמשת אלפי איש כמה סלים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שנים עשר׃

20 ובשבע לארבעת אלפי איש כמה דודים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שבעה׃

21 ויאמר אליהם איך לא תבינו׃

22 ויבא אל בית צידה ויביאו אליו איש עור ויתחננו לו לגעת בו׃

23 ויאחז ביד העור ויוליכהו אל מחוץ לכפר וירק בעיניו וישם את ידיו עליו וישאלהו לאמר הראה אתה דבר׃

24 ויבט ויאמר אראה את בני האדם כי מתהלכים כאילנות אני ראה׃

25 ויוסף לשום את ידיו על עיניו ותפקחנה עיניו וירפא וירא הכל היטב עד למרחוק׃

26 וישלחהו אל ביתו לאמר אל תבא בתוך הכפר ואל תדבר לאיש בכפר׃

27 ויצא ישוע ותלמידיו ללכת אל כפרי קיסרין של פילפוס ויהי בדרך וישאל את תלמידיו ויאמר אליהם מה אמרים עלי האנשים מי אני׃

28 ויענו ויאמרו יוחנן המטביל ויש אמרים אליהו ואחרים אמרים אחד מן הנביאים׃

29 וישאל אתם לאמר ואתם מה תאמרו עלי מי אני ויען פטרוס ויאמר אליו אתה הוא המשיח׃

30 ויצו אתם בגערה לבלתי דבר עליו לאיש׃

31 ויחל ללמדם כי צריך בן האדם לענות הרבה וימאס על ידי הזקנים והכהנים הגדולים והסופרים ויומת ומקצה שלשת ימים קום יקום׃

32 והוא בגלוי דבר את הדבר הזה ויקחהו פטרוס ויחל לגער בו׃

33 ויפן אחריו ויבט את תלמידיו ויגער בפטרוס לאמר סור מעל פני השטן כי אין לבך לדברי האלהים כי אם לדברי האדם׃

34 ויקרא אל העם ואל תלמידיו ויאמר אליהם החפץ ללכת אחרי יכחש בנפשו וישא את צלבו וילך אחרי׃

35 כי כל אשר יחפץ להושיע את נפשו תאבד נפשו ממנו וכל אשר תאבד לו נפשו למעני ולמען הבשורה הוא יושיענה׃

36 כי מה יסכן לאדם כי יקנה את כל העולם ונשחתה נפשו׃

37 או מה יתן איש פדיון נפשו׃

38 כי כל איש אשר הייתי אני ודברי לו לחרפה בדור הנאף והחוטא הזה אף הוא יהיה לחרפה לבן האדם בבואו בכבוד אביו עם המלאכים הקדושים׃