1 De novo Jesus lhes falou por parábolas, dizendo:

2 — O Reino dos Céus é semelhante a um rei que preparou uma festa de casamento para seu filho. 3 Enviou os seus servos a chamar os convidados para a festa, mas estes não quiseram vir. 4 Enviou ainda outros servos, dizendo: "Digam aos convidados: Eis que já preparei o meu banquete; os meus bois e animais da engorda já foram abatidos, e tudo está pronto; venham para a festa." 5 Mas os convidados não se importaram e se foram, um para o seu campo, outro para o seu negócio. 6 Outros, agarrando os servos, os maltrataram e mataram.

7 — O rei ficou furioso e, enviando as suas tropas, exterminou aqueles assassinos e incendiou a cidade deles. 8 Então disse aos seus servos: "A festa está pronta, mas os convidados não eram dignos. 9 Vão, pois, para as encruzilhadas dos caminhos e convidem para o banquete todos os que vocês encontrarem." 10 E, saindo aqueles servos pelas estradas, reuniram todos os que encontraram, maus e bons; e a sala do banquete ficou cheia de convidados.

11 — Mas, quando o rei entrou para ver os que estavam à mesa, notou ali um homem que não trazia veste nupcial 12 e perguntou-lhe: "Amigo, como você entrou aqui sem veste nupcial?" E ele emudeceu. 13 Então o rei ordenou aos serventes: "Amarrem os pés e as mãos dele e atirem-no para fora, nas trevas; ali haverá choro e ranger de dentes." 14 Porque muitos são chamados, mas poucos são escolhidos.

15 Então os fariseus se retiraram e consultaram entre si como surpreenderiam Jesus em alguma palavra. 16 E enviaram-lhe discípulos, juntamente com os herodianos, para lhe dizer:

— Mestre, sabemos que o senhor é verdadeiro e que ensina o caminho de Deus de acordo com a verdade, sem se importar com a opinião dos outros, porque não olha para a aparência das pessoas. 17 Assim sendo, diga-nos o que o senhor acha: é lícito pagar imposto a César ou não?

18 Mas Jesus, percebendo a maldade deles, respondeu:

— Hipócritas, por que vocês estão me pondo à prova? 19 Mostrem-me a moeda do imposto.

Trouxeram-lhe um denário. 20 E Jesus lhes perguntou:

— De quem é esta figura e esta inscrição?

21 Eles responderam:

— De César.

Então Jesus lhes disse:

— Deem, pois, a César o que é de César e a Deus o que é de Deus.

22 Ouvindo isto, se admiraram e, deixando-o, foram embora.

23 Naquele dia, alguns saduceus, que dizem não haver ressurreição, aproximaram-se de Jesus e lhe perguntaram:

24 — Mestre, Moisés disse: "Se alguém morrer, não tendo filhos, o irmão desse homem deve casar com a viúva e gerar descendentes para o falecido." 25 Ora, havia entre nós sete irmãos. O primeiro, tendo casado, morreu e, não tendo descendência, deixou sua mulher para seu irmão. 26 O mesmo aconteceu com o segundo, com o terceiro, até o sétimo. 27 Por fim, depois de todos, morreu também a mulher. 28 Portanto, na ressurreição, de qual dos sete ela será esposa? Porque todos casaram com ela.

29 Jesus respondeu:

— O erro de vocês está no fato de não conhecerem as Escrituras nem o poder de Deus. 30 Porque, na ressurreição, nem casam, nem se dão em casamento, mas são como os anjos no céu. 31 Quanto à ressurreição dos mortos, vocês nunca leram o que Deus disse a vocês: 32 "Eu sou o Deus de Abraão, o Deus de Isaque e o Deus de Jacó"? Ele não é Deus de mortos, e sim de vivos.

33 Ouvindo isto, as multidões se maravilhavam da sua doutrina.

34 Entretanto, os fariseus, sabendo que Jesus havia silenciado os saduceus, reuniram-se em conselho. 35 E um deles, intérprete da Lei, querendo pôr Jesus à prova, perguntou-lhe:

36 — Mestre, qual é o grande mandamento na Lei?

37 Jesus respondeu:

— "Ame o Senhor, seu Deus, de todo o seu coração, de toda a sua alma e de todo o seu entendimento." 38 Este é o grande e primeiro mandamento. 39 E o segundo, semelhante a este, é: "Ame o seu próximo como você ama a si mesmo." 40 Destes dois mandamentos dependem toda a Lei e os Profetas.

41 Estando reunidos os fariseus, Jesus lhes perguntou:

42 — O que vocês pensam do Cristo? De quem é filho?

Eles responderam:

— De Davi.

43 E Jesus perguntou:

— Então, como é que Davi, pelo Espírito, chama o Cristo de Senhor, dizendo:

44 "Disse o Senhor ao meu Senhor:

‘Sente-se à minha direita,

até que eu ponha os seus inimigos

debaixo dos seus pés’"?

45 — Portanto, se Davi o chama de Senhor, como ele pode ser filho de Davi?

46 E ninguém podia lhe responder uma palavra; e a partir daquele dia ninguém mais ousou fazer perguntas.

1 ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר׃

2 דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר עשה חתנה לבנו׃

3 וישלח את עבדיו לקרא הקרואים אל החתנה ולא אבו לבוא׃

4 ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל הקרואים הנה ערכתי את סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל החתנה׃

5 והם לא שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל שדהו וזה אל מסחרו׃

6 והנשארים תפשו את עבדיו ויתעללו בם ויהרגום׃

7 ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את המרצחים ההם ואת עירם שרף באש׃

8 אז אמר אל עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה׃

9 לכן לכו נא אל ראשי הדרכים וכל איש אשר תמצאו קראו אתו אל החתנה׃

10 ויצאו העבדים ההם אל הדרכים ויאספו את כל אשר מצאו גם רעים גם טובים וימלא בית החתנה מסבים׃

11 ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה׃

12 ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם׃

13 ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃

14 כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃

15 וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר׃

16 וישלחו אליו את תלמידיהם עם ההורדוסיים לאמר רבי ידענו כי איש אמת אתה ותורה באמת את דרך אלהים ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם׃

17 לכן הגידה נא לנו את דעתך הנכון לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃

18 וישוע ידע את רשעתם ויאמר החנפים מה תנסוני׃

19 הראוני את מטבע המס ויביאו לו דינר׃

20 ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו׃

21 ויאמרו אליו של הקיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃

22 וכשמעם את זאת תמהו ויעזבהו וילכו להם׃

23 ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר׃

24 רבי הן משה אמר איש כי ימות ובנים אין לו אחיו ייבם את אשתו והקים זרע לאחיו׃

25 ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את אשתו לאחיו׃

26 וכמו כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה׃

27 ואחרי כלם מתה גם האשה׃

28 ועתה בתחית המתים למי מן השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה׃

29 ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את הכתובים וגם את גבורת האלהים׃

30 כי בתחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם כמלאכי אלהים בשמים יהיו׃

31 ועל דבר תחית המתים הלא קראתם את הנאמר לכם מפי האלהים לאמר׃

32 אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים׃

33 וישמע המון העם וישתומממו על תורתו׃

34 והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו׃

35 ואחד מהם מבין בתורה שאל אתו לנסותו לאמר׃

36 רבי אי זו מצוה גדולה היא בתורה׃

37 ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך׃

38 זאת היא המצוה הגדולה והראשונה׃

39 והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך׃

40 בשתי המצות האלה כל התורה תלויה וגם הנביאים׃

41 ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר׃

42 מה דעתכם על המשיח בן מי הוא ויאמרו אליו בן דוד׃

43 ויאמר אליהם ואיך קרא לו דוד ברוח אדון באמרו׃

44 נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃

45 ועתה אם דוד קרא לו אדון איך הוא בנו׃

46 ולא יכל איש לענות אתו דבר ולא ערב עוד איש את לבו מן היום ההוא לשאל אותו׃