1 Naqueles dias, apareceu João Batista pregando no deserto da Judeia. 2 Ele dizia:

— Arrependam-se, porque está próximo o Reino dos Céus.

3 Pois é a João que se refere o que foi dito por meio do profeta Isaías:

"Voz do que clama no deserto:

Preparem o caminho do Senhor,

endireitem as suas veredas."

4 João usava uma roupa feita de pelos de camelo e um cinto de couro. O seu alimento eram gafanhotos e mel silvestre. 5 Então os moradores de Jerusalém, de toda a Judeia e de toda a região em volta do Jordão iam até onde ele estava. 6 E, confessando os seus pecados, eram batizados por ele no rio Jordão.

7 Quando João viu que muitos fariseus e saduceus vinham ao seu batismo, disse-lhes:

— Raça de víboras! Quem deu a entender que vocês podem fugir da ira que está por vir? 8 Produzam fruto digno de arrependimento! 9 E não pensem que podem dizer uns aos outros: "Temos por pai Abraão", porque eu afirmo a vocês que Deus pode fazer com que destas pedras surjam filhos a Abraão. 10 E o machado já está posto à raiz das árvores. Portanto, toda árvore que não produz bom fruto é cortada e lançada ao fogo. 11 Eu batizo vocês com água, para arrependimento; mas aquele que vem depois de mim é mais poderoso do que eu, do qual não sou digno de carregar as sandálias. Ele os batizará com o Espírito Santo e com fogo. 12 Ele tem a pá em suas mãos, limpará a sua eira e recolherá o seu trigo no celeiro; porém queimará a palha num fogo que nunca se apaga.

13 Por esse tempo, Jesus foi da Galileia para o rio Jordão, a fim de que João o batizasse. 14 João, porém, quis convencê-lo a mudar de ideia, dizendo:

— Eu é que preciso ser batizado por você, e é você que vem a mim?

15 Mas Jesus respondeu:

— Deixe por enquanto, porque assim nos convém cumprir toda a justiça.

Então ele concordou. 16 Depois de batizado, Jesus logo saiu da água. E eis que os céus se abriram e ele viu o Espírito de Deus descendo como pomba, vindo sobre ele. 17 E eis que uma voz dos céus dizia:

— Este é o meu Filho amado, em quem me agrado.

1 בימים ההם בא יוחנן המטביל ויהי קרא במדבר יהודה לאמר׃

2 שובו כי מלכות השמים הגיעה׃

3 הלא זה הוא אשר נבא עליו ישעיהו הנביא לאמר קול קורא במדבר פנו דרך יהוה ישרו מסלותיו׃

4 והוא יוחנן לבושו שער גמלים ואזור עור במתניו ומאכלו חגבים ודבש היער׃

5 ויצאו אליו ישבי ירושלים וכל יהודה וכל ככר הירדן׃

6 ויטבלו על ידו בירדן מתודים את חטאתם׃

7 ויהי כראותו רבים מן הפרושים והצדוקים נגשים לטבילתו ויאמר להם ילדי הצפעונים מי השכיל אתכם להמלט מן הקצף הבא׃

8 לכן עשו פרי הראוי לתשובה׃

9 ואל תחשבו בלבבכם לאמר אברהם הוא אבינו כי אני אמר לכם כי מן האבנים האלה יכול האלהים להקים בנים לאברהם׃

10 וכבר הושם הגרזן על שרש העצים והנה כל עץ אשר איננו עשה פרי טוב יגדע וישלך באש׃

11 הן אנכי טובל אתכם במים לתשובה והבא אחרי חזק הוא ממני אשר אינני כדי לשאת נעליו והוא יטבל אתכם ברוח הקדש ובאש׃

12 אשר בידו המזרה וזרה את גרנו ואסף את דגנו אל אוצרו ואת המץ ישרפנו באש אשר לא תכבה׃

13 ויבא ישוע מן הגליל הירדנה אל יוחנן להטבל על ידו׃

14 ויוחנן חשך אותו לאמר אני צריך להטבל על ידך ואתה בא אלי׃

15 ויען ישוע ויאמר אליו הניחה לי כי כן נאוה לנו למלא כל הצדקה וינח לו׃

16 ויהי כאשר נטבל ישוע וימהר לעלות מן המים והנה נפתחו לו השמים וירא את רוח אלהים יורדת כיונה ונחה עליו׃

17 והנה קול מן השמים אומר זה בני ידידי אשר רצתה נפשי בו׃