1 Estas são as palavras ditas por Moisés a todo o Israel no deserto, a leste do Jordão, na Arabá, defronte de Sufe, entre Parã e Tofel, Labã, Hazerote e Di-Zaabe.

2 Em onze dias se vai de Horebe a Cades-Barnéia pelo caminho dos montes de Seir.

3 No quadragésimo ano, no primeiro dia do décimo primeiro mês, Moisés proclamou aos israelitas todas as ordens do Senhor acerca deles.

4 Isso foi depois que ele derrotou Seom, rei dos amorreus, que habitava em Hesbom, e em Edrei derrotou Ogue, rei de Basã, que habitava em Asterote.

5 A leste do Jordão, na terra de Moabe, Moisés tomou sobre si a responsabilidade de expor esta lei:

6 O Senhor, o nosso Deus, disse-nos em Horebe: "Vocês já ficaram bastante tempo nesta montanha.

7 Levantem acampamento e avancem para a serra dos amorreus; vão a todos os povos vizinhos na Arabá, nas montanhas, na Sefelá, no Neguebe e ao longo do litoral, à terra dos cananeus e ao Líbano, até o grande rio, o Eufrates.

8 "Ponho esta terra diante de vocês. Entrem e tomem posse da terra que o Senhor prometeu sob juramento dar aos seus antepassados, Abraão, Isaque e Jacó, e aos seus descendentes".

9 Naquela ocasião eu lhes disse: "Não posso levá-los sozinho.

10 O Senhor, o seu Deus, os fez multiplicar de tal modo que hoje vocês são tão numerosos quanto as estrelas do céu.

11 Que o Senhor, o Deus dos seus antepassados, os multiplique mil vezes mais e os abençoe, conforme lhes prometeu!

12 Mas como poderei levar sozinho os seus problemas, as suas cargas e as suas disputas?

13 Escolham homens sábios, criteriosos e experientes de cada uma de suas tribos, e eu os colocarei como chefes de vocês".

14 Vocês me disseram que essa era uma boa proposta.

15 Então convoquei os chefes das tribos, homens sábios e experientes, e os designei como chefes de mil, de cem, de cinqüenta e de dez, além de oficiais para cada tribo.

16 Naquela ocasião ordenei aos juízes de vocês: "Atendam as questões de seus irmãos e julguem com justiça, não só as questões entre os seus compatriotas como também entre um israelita e um estrangeiro.

17 Não sejam parciais no julgamento! Atendam tanto o pequeno como o grande. Não se deixem intimidar por ninguém, pois o veredicto pertence a Deus. Tragam-me os casos mais difíceis e eu os ouvirei.

18 Naquela ocasião eu lhes ordenei tudo o que deveriam fazer".

19 Depois, conforme o Senhor, o nosso Deus, nos tinha ordenado, partimos de Horebe e fomos para a serra dos amorreus, passando por todo aquele imenso e terrível deserto que vocês viram, e assim chegamos a Cades-Barnéia.

20 Então eu lhes disse: "Vocês chegaram à serra dos amorreus, a qual o Senhor, o nosso Deus, nos dá.

21 Vejam, o Senhor, o seu Deus, põe diante de vocês esta terra. Entrem na terra e tomem posse dela, conforme o Senhor, o Deus dos seus antepassados, lhes disse. Não tenham medo nem se desanimem".

22 Vocês todos vieram dizer-me: "Mandemos alguns homens à nossa frente em missão de reconhecimento da região, para que nos indiquem por qual caminho subiremos e a quais cidades iremos".

23 A sugestão pareceu-me boa; por isso escolhi doze de vocês, um homem de cada tribo.

24 Eles subiram a região montanhosa, chegaram ao vale de Escol e o exploraram.

25 Trouxeram alguns frutos da região, com o seguinte relato: "Essa terra que o Senhor, o nosso Deus, nos dá é boa".

26 Vocês, contudo, não quiseram ir, e se rebelaram contra a ordem do Senhor, o seu Deus.

27 Queixaram-se em suas tendas, dizendo: "O Senhor nos odeia; por isso nos trouxe do Egito para nos entregar nas mãos dos amorreus e destruir-nos.

28 Para onde iremos? Nossos compatriotas nos desanimaram quando disseram: O povo é mais forte e mais alto do que nós; as cidades são grandes, com muros que vão até o céu. Vimos ali os enaquins".

29 Então eu lhes disse: Não fiquem apavorados; não tenham medo deles.

30 O Senhor, o seu Deus, que está indo à frente de vocês, lutará por vocês, como fez no Egito, diante de seus próprios olhos.

31 Também no deserto vocês viram como o Senhor, o seu Deus, os carregou, como um pai carrega seu filho, por todo o caminho que percorreram até chegarem a este lugar.

32 Apesar disso, vocês não confiaram no Senhor, o seu Deus,

33 que foi à frente de vocês, numa coluna de fogo de noite e numa nuvem de dia, para procurar lugares para vocês acamparem e para mostrar-lhes o caminho que vocês deviam seguir.

34 Quando o Senhor ouviu o que vocês diziam, irou-se e jurou:

35 "Ninguém desta geração má verá a boa terra que jurei dar aos seus antepassados,

36 exceto Calebe, filho de Jefoné. Ele a verá, e eu darei a ele e a seus descendentes a terra em que pisou, pois seguiu o Senhor de todo o coração".

37 Por causa de vocês o Senhor irou-se contra mim e me disse: "Você também não entrará na terra.

38 Mas o seu auxiliar, Josué, filho de Num, entrará. Encoraje-o, pois ele fará com que Israel tome posse dela.

39 Mas as crianças que vocês disseram que seriam levadas como despojo, os seus filhos que ainda não distinguem entre o bem e o mal, eles entrarão na terra. Eu a darei a eles, e eles tomarão posse dela.

40 Mas quanto a vocês, dêem meia-volta e partam para o deserto pelo caminho do mar Vermelho".

41 Então vocês responderam: "Pecamos contra o Senhor. Nós subiremos e lutaremos, conforme tudo o que o Senhor, o nosso Deus, nos ordenou". Cada um de vocês preparou-se com as suas armas de guerra, achando que seria fácil subir a região montanhosa.

42 Mas o Senhor me disse: "Diga-lhes que não subam nem lutem, porque não estarei com vocês. Vocês serão derrotados pelos seus inimigos".

43 Eu lhes disse isso, mas vocês não me deram ouvidos, rebelaram-se contra o Senhor e, com presunção, subiram a região montanhosa.

44 Os amorreus que lá viviam os atacaram, os perseguiram como um enxame de abelhas e os arrasaram desde Seir até Hormá.

45 Vocês voltaram e choraram perante o Senhor, mas ele não ouviu o seu clamor nem lhes deu atenção.

46 Então vocês ficaram em Cades, onde permaneceram muito tempo.

1 א אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן  במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת--ודי זהב

2 ב אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע

3 ג ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה יהוה אתו אלהם

4 ד אחרי הכתו את סיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון--ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרת באדרעי

5 ה בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר

6 ו יהוה אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר  רב לכם שבת בהר הזה

7 ז פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים--ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדל נהר פרת

8 ח ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ אשר נשבע יהוה לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם

9 ט ואמר אלכם בעת ההוא לאמר  לא אוכל לבדי שאת אתכם

10 י יהוה אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב

11 יא יהוה אלהי אבותכם יסף עליכם ככם--אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם

12 יב איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם

13 יג הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים--לשבטיכם ואשימם בראשיכם

14 יד ותענו אתי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות

15 טו ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידעים ואתן אותם ראשים עליכם  שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרת ושטרים לשבטיכם

16 טז ואצוה את שפטיכם בעת ההוא לאמר  שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו

17 יז לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדל תשמעון--לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו

18 יח ואצוה אתכם בעת ההוא את כל הדברים אשר תעשון

19 יט ונסע מחרב ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם דרך הר האמרי כאשר צוה יהוה אלהינו אתנו ונבא עד קדש ברנע

20 כ ואמר אלכם  באתם עד הר האמרי אשר יהוה אלהינו נתן לנו

21 כא ראה נתן יהוה אלהיך לפניך--את הארץ  עלה רש כאשר דבר יהוה אלהי אבתיך לך--אל תירא ואל תחת

22 כב ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישבו אתנו דבר--את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן

23 כג וייטב בעיני הדבר ואקח מכם שנים עשר אנשים איש אחד לשבט

24 כד ויפנו ויעלו ההרה ויבאו עד נחל אשכל וירגלו אתה

25 כה ויקחו בידם מפרי הארץ ויורדו אלינו וישבו אתנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר יהוה אלהינו נתן לנו

26 כו ולא אביתם לעלת ותמרו את פי יהוה אלהיכם

27 כז ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת יהוה אתנו הוציאנו מארץ מצרים--לתת אתנו ביד האמרי להשמידנו

28 כח אנה אנחנו עלים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדלת ובצורת בשמים וגם בני ענקים ראינו שם

29 כט ואמר אלכם  לא תערצון ולא תיראון מהם

30 ל יהוה אלהיכם ההלך לפניכם הוא ילחם לכם  ככל אשר עשה אתכם במצרים--לעיניכם

31 לא ובמדבר אשר ראית אשר נשאך יהוה אלהיך כאשר ישא איש את בנו--בכל הדרך אשר הלכתם עד באכם עד המקום הזה

32 לב ובדבר הזה--אינכם מאמינם ביהוה אלהיכם

33 לג ההלך לפניכם בדרך לתור לכם מקום--לחנתכם  באש לילה לראתכם בדרך אשר תלכו בה ובענן יומם

34 לד וישמע יהוה את קול דבריכם ויקצף וישבע לאמר

35 לה אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה--את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבתיכם

36 לו זולתי כלב בן יפנה הוא יראנה ולו אתן את הארץ אשר דרך בה ולבניו--יען אשר מלא אחרי יהוה

37 לז גם בי התאנף יהוה בגללכם לאמר  גם אתה לא תבא שם

38 לח יהושע בן נון העמד לפניך הוא יבא שמה אתו חזק כי הוא ינחלנה את ישראל

39 לט וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע--המה יבאו שמה ולהם אתננה והם יירשוה

40 מ ואתם פנו לכם וסעו המדברה דרך ים סוף

41 מא ותענו ותאמרו אלי חטאנו ליהוה--אנחנו נעלה ונלחמנו ככל אשר צונו יהוה אלהינו ותחגרו איש את כלי מלחמתו ותהינו לעלת ההרה

42 מב ויאמר יהוה אלי אמר להם לא תעלו ולא תלחמו--כי אינני בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם

43 מג ואדבר אליכם ולא שמעתם ותמרו את פי יהוה ותזדו ותעלו ההרה

44 מד ויצא האמרי הישב בהר ההוא לקראתכם וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדברים ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה

45 מה ותשבו ותבכו לפני יהוה ולא שמע יהוה בקלכם ולא האזין אליכם

46 מו ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם