1 Depois disso Moisés e Arão foram falar com o faraó e disseram: "Assim diz o Senhor, o Deus de Israel: ‘Deixe o meu povo ir para celebrar-me uma festa no deserto’ ".

2 O faraó respondeu: "Quem é o Senhor, para que eu lhe obedeça e deixe Israel sair? Não conheço o Senhor, e não deixarei Israel sair".

3 Eles insistiram: "O Deus dos hebreus veio ao nosso encontro. Agora, permite-nos caminhar três dias no deserto, para oferecer sacrifícios ao Senhor, o nosso Deus; caso contrário, ele nos atingirá com pragas ou com a espada".

4 Mas o rei do Egito respondeu: "Moisés e Arão, por que vocês estão fazendo o povo interromper suas tarefas? Voltem ao trabalho! "

5 E acrescentou: "Essa gente já é tão numerosa, e vocês ainda os fazem parar de trabalhar! "

6 No mesmo dia o faraó deu a seguinte ordem aos feitores e capatazes responsáveis pelo povo:

7 "Não forneçam mais palha ao povo para fazer tijolos, como faziam antes. Eles que tratem de ajuntar palha!

8 Mas exijam que continuem a fazer a mesma quantidade de tijolos; não reduzam a cota. São preguiçosos, e por isso estão clamando: ‘Iremos oferecer sacrifícios ao nosso Deus’.

9 Aumentem a carga de trabalho dessa gente para que cumpram suas tarefas e não dêem atenção a mentiras".

10 Os feitores e os capatazes foram dizer ao povo: "Assim diz o faraó: ‘Já não lhes darei palha.

11 Saiam e recolham-na onde puderem achá-la, pois o trabalho de vocês em nada será reduzido’ ".

12 O povo então espalhou-se por todo o Egito, a fim de ajuntar restolho em lugar da palha.

13 Enquanto isso, os feitores os pressionavam, dizendo: "Completem a mesma tarefa diária que lhes foi exigida quando tinham palha".

14 Os capatazes israelitas indicados pelos feitores do faraó eram espancados e interrogados: "Por que não completaram ontem e hoje a mesma cota de tijolos dos dias anteriores? "

15 Então os capatazes israelitas foram apelar para o faraó: "Por que tratas os teus servos dessa maneira?

16 Não se fornece a nós, teus servos, a palha, e contudo nos dizem: ‘Façam tijolos! ’ Os teus servos têm sido espancados, mas a culpa é do teu próprio povo".

17 Respondeu o faraó: "Preguiçosos, é o que vocês são! Preguiçosos! Por isso andam dizendo: ‘Iremos oferecer sacrifícios ao Senhor’.

18 Agora, voltem ao trabalho. Vocês não receberão palha alguma! Continuem a produzir a cota integral de tijolos! "

19 Os capatazes israelitas se viram em dificuldade quando lhes disseram que não poderiam reduzir a quantidade de tijolos exigida a cada dia.

20 Ao saírem da presença do faraó, encontraram-se com Moisés e Arão, que estavam à espera deles,

21 e lhes disseram: "O Senhor os examine e os julgue! Vocês atraíram o ódio do faraó e dos seus conselheiros sobre nós, e lhes puseram nas mãos uma espada para que nos matem".

22 Moisés voltou-se para o Senhor e perguntou: "Senhor, por que maltrataste a este povo? Afinal, por que me enviaste?

23 Desde que me dirigi ao faraó para falar em teu nome, ele tem maltratado a este povo, e tu de modo algum libertaste o teu povo! "

1 א ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה  כה אמר יהוה אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר

2 ב ויאמר פרעה--מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל  לא ידעתי את יהוה וגם את ישראל לא אשלח

3 ג ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו--פן יפגענו בדבר או בחרב

4 ד ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלתיכם

5 ה ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם

6 ו ויצו פרעה ביום ההוא את הנגשים בעם ואת שטריו לאמר

7 ז לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים--כתמול שלשם  הם ילכו וקששו להם תבן

8 ח ואת מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם--לא תגרעו ממנו  כי נרפים הם--על כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו

9 ט תכבד העבדה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר

10 י ויצאו נגשי העם ושטריו ויאמרו אל העם לאמר  כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן

11 יא אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו  כי אין נגרע מעבדתכם דבר

12 יב ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקשש קש לתבן

13 יג והנגשים אצים לאמר  כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן

14 יד ויכו שטרי בני ישראל אשר שמו עלהם נגשי פרעה לאמר  מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם--גם תמול גם היום

15 טו ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר  למה תעשה כה לעבדיך

16 טז תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך

17 יז ויאמר נרפים אתם נרפים על כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה

18 יח ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ותכן לבנים תתנו

19 יט ויראו שטרי בני ישראל אתם--ברע לאמר  לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו

20 כ ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה

21 כא ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט  אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו

22 כב וישב משה אל יהוה ויאמר  אדני למה הרעתה לעם הזה--למה זה שלחתני

23 כג ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך