1 Esta palavra do Senhor veio a mim:

2 "Filho do homem, vire o rosto contra os montes de Israel; profetize contra eles

3 e diga: ‘Ó montes de Israel, ouçam a palavra do Soberano Senhor. Assim diz o Soberano Senhor aos montes e às colinas, às ravinas e aos vales: Estou para trazer a espada contra vocês; vou destruir os seus altares idólatras.

4 Seus altares serão arrasados, seus altares de incenso serão esmigalhados, e abaterei o seu povo na frente dos seus ídolos.

5 Porei os cadáveres dos israelitas em frente de seus ídolos, e espalharei os seus ossos ao redor dos seus altares.

6 Onde quer que você viva, as cidades serão devastadas e os altares idólatras serão arrasados e devastados, seus ídolos serão esmigalhados e transformados em ruínas, seus altares de incenso serão derrubados e tudo o que vocês realizaram será apagado.

7 Seu povo cairá morto no meio de vocês, e vocês saberão que eu sou o Senhor.

8 " ‘Mas pouparei alguns; alguns de vocês escaparão da espada quando forem espalhados entre as terras e nações.

9 Ali, nas nações para onde vocês tiverem sido levados cativos, aqueles que escaparem se lembrarão de mim; lembrarão de como fui entristecido por seus corações adúlteros, que se desviaram de mim, e, por seus olhos, que cobiçaram os seus ídolos. Terão nojo de si mesmos por causa do mal que fizeram e por causa de todas as suas práticas repugnantes.

10 E saberão que eu sou o Senhor, que não ameacei em vão trazer esta desgraça sobre eles.

11 " ‘Assim diz o Soberano Senhor: Esfregue as mãos, bata os pés e grite "Ai! ", por causa de todas as práticas ímpias e repugnantes da nação de Israel, pois eles morrerão pela espada, pela fome e pela peste.

12 Quem está longe morrerá da peste, quem está perto cairá pela espada, e quem sobreviver e for poupado morrerá de fome. Assim mandarei a minha ira sobre eles.

13 E saberão que eu sou o Senhor, quando o seu povo estiver estirado, morto entre os seus ídolos, ao redor de seus altares, em todo monte alto e em todo topo de montanha, debaixo de toda árvore frondosa e de todo carvalho viçoso — em todos os lugares nos quais eles ofereciam incenso aromático a todos os seus ídolos.

14 E estenderei meu braço contra eles e tornarei a terra uma imensidão desoladora, desde o deserto até Dibla — onde quer que estiverem vivendo. Então saberão que eu sou o Senhor’ ".

1 א ויהי דבר יהוה אלי לאמר

2 ב בן אדם שים פניך אל הרי ישראל והנבא אליהם

3 ג ואמרת--הרי ישראל שמעו דבר אדני יהוה  כה אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגיאות (ולגיאיות) הנני אני מביא עליכם חרב ואבדתי במותיכם

4 ד ונשמו מזבחותיכם ונשברו חמניכם והפלתי חלליכם לפני גלוליכם

5 ה ונתתי את פגרי בני ישראל לפני גלוליהם וזריתי את עצמותיכם סביבות מזבחותיכם

6 ו בכל מושבותיכם הערים תחרבנה והבמות תישמנה--למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם ונשברו ונשבתו גלוליכם ונגדעו חמניכם ונמחו מעשיכם

7 ז ונפל חלל בתוככם וידעתם כי אני יהוה

8 ח והותרתי בהיות לכם פליטי חרב--בגוים  בהזרותיכם בארצות

9 ט וזכרו פליטיכם אותי בגוים אשר נשבו שם אשר נשברתי את לבם הזונה אשר סר מעלי ואת עיניהם הזנות אחרי גלוליהם ונקטו בפניהם אל הרעות אשר עשו לכל תועבתיהם

10 י וידעו כי אני יהוה לא אל חנם דברתי לעשות להם הרעה הזאת  {פ}

11 יא כה אמר אדני יהוה הכה בכפך ורקע ברגלך ואמר אח אל כל תועבות רעות בית ישראל  אשר בחרב ברעב ובדבר--יפלו

12 יב הרחוק בדבר ימות והקרוב בחרב יפול והנשאר והנצור ברעב ימות וכליתי חמתי בם

13 יג וידעתם כי אני יהוה בהיות חלליהם בתוך גלוליהם סביבות מזבחותיהם אל כל גבעה רמה בכל ראשי ההרים ותחת כל עץ רענן ותחת כל אלה עבתה מקום אשר נתנו שם ריח ניחח לכל גלוליהם

14 יד ונטיתי את ידי עליהם ונתתי את הארץ שממה ומשמה ממדבר דבלתה בכל מושבותיהם וידעו כי אני יהוה  {פ}