1 No ano em que o rei Uzias morreu, eu vi o Senhor assentado num trono alto e exaltado, e a aba de sua veste enchia o templo.

2 Acima dele estavam serafins; cada um deles tinha seis asas: com duas cobriam o rosto, com duas cobriam os pés, e com duas voavam.

3 E proclamavam uns aos outros: "Santo, santo, santo é o Senhor dos Exércitos, a terra inteira está cheia da sua glória".

4 Ao som das suas vozes os batentes das portas tremeram, e o templo ficou cheio de fumaça.

5 Então gritei: Ai de mim! Estou perdido! Pois sou um homem de lábios impuros e vivo no meio de um povo de lábios impuros; e os meus olhos viram o Rei, o Senhor dos Exércitos! "

6 Então um dos serafins voou até mim trazendo uma brasa viva, que havia tirado do altar com uma tenaz.

7 Com ela tocou a minha boca e disse: "Veja, isto tocou os seus lábios; por isso, a sua culpa será removida, e o seu pecado será perdoado".

8 Então ouvi a voz do Senhor, conclamando: "Quem enviarei? Quem irá por nós? " E eu respondi: "Eis-me aqui. Envia-me! "

9 Ele disse: "Vá, e diga a este povo: "Estejam sempre ouvindo, mas nunca entendam; estejam sempre vendo, e jamais percebam.

10 Torne insensível o coração desse povo; torne surdos os ouvidos dele e feche os seus olhos. Que eles não vejam com os olhos, não ouçam com os ouvidos, e não entendam com o coração, para que não se convertam e sejam curados".

11 Então eu perguntei: "Até quando, Senhor? " E ele respondeu: "Até que as cidades estejam em ruínas e sem habitantes, até que as casas fiquem abandonadas e os campos estejam totalmente devastados,

12 até que o Senhor tenha enviado todos para longe e a terra esteja totalmente desolada.

13 E ainda que um décimo fique no país, esses também serão destruídos. Mas, assim como o terebinto e o carvalho deixam o tronco quando são derrubados, assim a santa semente será o seu tronco".

1 א בשנת מות המלך עזיהו ואראה את אדני ישב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל

2 ב שרפים עמדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד  בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו--ובשתים יעופף

3 ג וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש יהוה צבאות מלא כל הארץ כבודו

4 ד וינעו אמות הספים מקול הקורא והבית ימלא עשן

5 ה ואמר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב  כי את המלך יהוה צבאות--ראו עיני

6 ו ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה במלקחים--לקח מעל המזבח

7 ז ויגע על פי--ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכפר

8 ח ואשמע את קול אדני אמר את מי אשלח ומי ילך לנו ואמר הנני שלחני

9 ט ויאמר לך ואמרת לעם הזה  שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו

10 י השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע  פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב--ורפא לו

11 יא ואמר עד מתי אדני ויאמר עד אשר אם שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם והאדמה תשאה שממה

12 יב ורחק יהוה את האדם ורבה העזובה בקרב הארץ

13 יג ועוד בה עשריה ושבה והיתה לבער  כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם--זרע קדש מצבתה  {פ}