1 Acerca de Moabe assim diz o Senhor dos Exércitos, Deus de Israel: "Ai de Nebo, pois ficou em ruínas. Quiriataim foi derrotada e capturada; a fortaleza foi derrotada e destroçada.

2 Moabe não é mais louvada; em Hesbom tramam a sua ruína: ‘Venham! Vamos dar fim àquela nação’. Você também ficará calada, ó Madmém; a espada a perseguirá.

3 Ouçam os gritos de Horonaim: ‘Devastação! Grande destruição!

4 Moabe está destruída! ’ É o grito que se ouve até em Zoar.

5 Eles sobem pelo caminho para Luíte, chorando amargamente enquanto seguem; na estrada que desce a Horonaim ouvem-se gritos angustiados por causa da destruição.

6 Fujam! Corram para salvar suas vidas; tornem-se como um arbusto no deserto.

7 Uma vez que vocês confiam em seus feitos e em suas riquezas, vocês também serão capturados, e Camos irá para o exílio, junto com seus sacerdotes e líderes.

8 O destruidor virá contra todas as cidades, e nenhuma escapará. O vale se tornará ruínas, e o planalto será destruído, como o Senhor falou.

9 Ponham sal sobre Moabe, pois ela será deixada em ruínas; suas cidades ficarão devastadas, sem nenhum habitante.

10 "Maldito o que faz com negligência o trabalho do Senhor! Maldito aquele que impede a sua espada de derramar sangue!

11 "Moabe tem estado tranqüila desde a sua juventude, como o vinho deixado com os seus resíduos; não foi mudada de vasilha em vasilha. Nunca foi para o exílio; por isso, o seu sabor permanece o mesmo e o seu cheiro não mudou.

12 Portanto, certamente vêm os dias", declara o Senhor, "quando enviarei decantadores que o decantarão; esvaziarão as suas jarras e as despedaçarão.

13 Então Moabe se decepcionará com Camos, assim como Israel se decepcionou com Betel, em quem confiava.

14 "Como vocês podem dizer: ‘Somos guerreiros, somos homens de guerra’?

15 Moabe foi destruída e suas cidades serão invadidas; o melhor dos seus jovens desceu para a matança", declara o Rei, cujo nome é o Senhor dos Exércitos.

16 "A derrota de Moabe está próxima; a sua desgraça vem rapidamente.

17 Lamentem por ela, todos os seus vizinhos, todos os que conhecem a sua fama. Digam: ‘Como está quebrado o cajado poderoso, o cetro glorioso! ’

18 "Desçam de sua glória e sentem-se sobre o chão ressequido, ó moradores da cidade de Dibom, pois o destruidor de Moabe veio para atacá-los e destruir as suas fortalezas.

19 Fiquem junto à estrada e vigiem, vocês que vivem em Aroer. Perguntem ao homem que foge e à mulher que escapa, perguntem a eles: ‘O que aconteceu? ’

20 Moabe ficou envergonhada, pois está destroçada. Gritem e clamem! Anunciem junto ao Arnom que Moabe foi destruída.

21 O julgamento chegou ao planalto: a Holom, Jaza e Mefaate,

22 a Dibom, Nebo e Bete-Diblataim,

23 a Quiriataim, Bete-Gamul e Bete-Meom,

24 a Queriote e Bozra, a todas as cidades de Moabe, distantes e próximas.

25 O poder de Moabe foi eliminado; seu braço está quebrado", declara o Senhor.

26 "Embriaguem-na, pois ela desafiou o Senhor. Moabe se revolverá no seu vômito e será objeto de ridículo.

27 Não foi Israel objeto de ridículo para você? Foi ele encontrado em companhia de ladrões para que você sacuda a cabeça sempre que fala dele?

28 Abandonem as cidades! Habitem entre as rochas, vocês que moram em Moabe! Sejam como uma pomba que faz o seu ninho nas bordas de um precipício.

29 "Temos ouvido do orgulho de Moabe: da sua extrema arrogância, do seu orgulho e soberba, e do seu espírito de superioridade.

30 Conheço bem a sua arrogância", declara o Senhor. "A sua tagarelice sem fundamento e as suas ações que nada alcançam.

31 Por isso, lamentarei por Moabe, gritarei por causa de toda a terra de Moabe, prantearei pelos habitantes de Quir-Heres.

32 Chorarei por vocês mais do que choro por Jazar, ó videiras de Sibma. Os seus ramos se estendiam até o mar, e chegavam até Jazar. O destruidor caiu sobre as suas frutas e sobre as suas uvas.

33 A alegria e a satisfação se foram das terras férteis de Moabe. Interrompi a produção de vinho nos lagares. Ninguém mais pisa as uvas com gritos de alegria; embora haja gritos, não são de alegria.

34 "O grito de Hesbom é ouvido em Eleale e Jaaz, desde Zoar até Horonaim e Eglate-Selisia, pois até as águas do Ninrim secaram.

35 Em Moabe darei fim àqueles que fazem ofertas nos altares idólatras e queimam incenso a seus deuses", declara o Senhor.

36 "Por isso o meu coração lamenta-se por Moabe, como uma flauta; lamenta-se como uma flauta pelos habitantes de Quir-Heres. A riqueza que acumularam se foi.

37 Toda cabeça foi rapada e toda barba foi cortada; toda mão sofreu incisões e toda cintura foi coberta com veste de lamento.

38 Em todos os terraços de Moabe e nas praças não há nada senão pranto, pois despedacei Moabe como a um jarro que ninguém deseja", declara o Senhor.

39 "Como ela foi destruída! Como lamentam! Como Moabe dá as costas, envergonhada! Moabe tornou-se objeto de ridículo e de pavor para todos os seus vizinhos. "

40 Assim diz o Senhor: "Vejam! Uma águia planando estende as asas sobre Moabe.

41 Queriote será capturada, e as fortalezas serão tomadas. Naquele dia, a coragem dos guerreiros de Moabe será como a de uma mulher em trabalho de parto.

42 Moabe será destruída como nação pois ela desafiou o Senhor.

43 Terror e cova e laço esperam por você, ó povo de Moabe", declara o Senhor.

44 "Quem fugir do terror cairá numa cova, e quem sair da cova será apanhado num laço. Trarei sobre Moabe a hora do seu castigo", declara o Senhor.

45 "Na sombra de Hesbom os fugitivos se encontram desamparados, pois um fogo saiu de Hesbom, uma labareda do meio de Seom; e queima as testas dos homens de Moabe e os crânios de homens turbulentos.

46 Ai de você, ó Moabe! O povo de Camos está destruído; Seus filhos são levados para o exílio, e suas filhas para o cativeiro.

47 "Contudo, restaurarei a sorte de Moabe em dias vindouros", declara o Senhor. Aqui termina a sentença sobre Moabe.

1 א למואב כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הוי אל נבו כי שדדה הבישה נלכדה קריתים הבישה המשגב וחתה

2 ב אין עוד תהלת מואב--בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם מדמן תדמי אחריך תלך חרב

3 ג קול צעקה מחרונים--שד ושבר גדול

4 ד נשברה מואב השמיעו זעקה צעוריה (צעיריה)

5 ה כי מעלה הלחות (הלחית) בבכי יעלה בכי  כי במורד חורנים צרי צעקת שבר שמעו

6 ו נסו מלטו נפשכם ותהיינה כערוער במדבר

7 ז כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם את תלכדי ויצא כמיש (כמוש) בגולה כהניו ושריו יחד (יחדו)

8 ח ויבא שדד אל כל עיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר--אשר אמר יהוה

9 ט תנו ציץ למואב כי נצא תצא ועריה לשמה תהיינה מאין יושב בהן

10 י ארור עשה מלאכת יהוה--רמיה וארור מנע חרבו מדם

11 יא שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר  {ס}

12 יב לכן הנה ימים באים נאם יהוה ושלחתי לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו

13 יג ובש מואב מכמוש כאשר בשו בית ישראל מבית אל מבטחם

14 יד איך תאמרו גבורים אנחנו ואנשי חיל למלחמה

15 טו שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לטבח  נאם המלך--יהוה צבאות שמו

16 טז קרוב איד מואב לבוא ורעתו מהרה מאד

17 יז נדו לו כל סביביו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מטה עז--מקל תפארה

18 יח רדי מכבוד ישבי (ושבי) בצמא ישבת בת דיבון  כי שדד מואב עלה בך שחת מבצריך

19 יט אל דרך עמדי וצפי יושבת ערוער שאלי נס ונמלטה אמרי מה נהיתה

20 כ הביש מואב כי חתה הילילי (הילילו) וזעקי (וזעקו) הגידו בארנון כי שדד מואב

21 כא ומשפט בא אל ארץ המישר--אל חלון ואל יהצה ועל מופעת (מיפעת)

22 כב ועל דיבון ועל נבו ועל בית דבלתים

23 כג ועל קריתים ועל בית גמול ועל בית מעון

24 כד ועל קריות ועל בצרה ועל כל ערי ארץ מואב--הרחקות והקרבות

25 כה נגדעה קרן מואב וזרעו נשברה--נאם יהוה

26 כו השכירהו כי על יהוה הגדיל וספק מואב בקיאו והיה לשחק גם הוא

27 כז ואם לוא השחק היה לך ישראל אם בגנבים נמצאה (נמצא)  כי מדי דבריך בו תתנודד

28 כח עזבו ערים ושכנו בסלע ישבי מואב והיו כיונה תקנן בעברי פי פחת

29 כט שמענו גאון מואב גאה מאד  גבהו וגאונו וגאותו ורם לבו

30 ל אני ידעתי נאם יהוה עברתו ולא כן בדיו לא כן עשו

31 לא על כן על מואב איליל ולמואב כלה אזעק  אל אנשי קיר חרש יהגה

32 לב מבכי יעזר אבכה לך הגפן שבמה נטישתיך עברו ים עד ים יעזר נגעו--על קיצך ועל בצירך שדד נפל

33 לג ונאספה שמחה וגיל מכרמל ומארץ מואב ויין מיקבים השבתי--לא ידרך הידד הידד לא הידד

34 לד מזעקת חשבון עד אלעלה עד יהץ נתנו קולם--מצער עד חרנים עגלת שלשיה  כי גם מי נמרים למשמות יהיו

35 לה והשבתי למואב נאם יהוה מעלה במה ומקטיר לאלהיו

36 לו על כן לבי למואב כחללים יהמה ולבי אל אנשי קיר חרש כחלילים יהמה על כן יתרת עשה אבדו

37 לז כי כל ראש קרחה וכל זקן גרעה על כל ידים גדדת ועל מתנים שק

38 לח על כל גגות מואב וברחבתיה כלה מספד  כי שברתי את מואב ככלי אין חפץ בו--נאם יהוה

39 לט איך חתה הילילו איך הפנה ערף מואב בוש והיה מואב לשחק ולמחתה לכל סביביו  {ס}

40 מ כי כה אמר יהוה הנה כנשר ידאה ופרש כנפיו אל מואב

41 מא נלכדה הקריות והמצדות נתפשה והיה לב גבורי מואב ביום ההוא כלב אשה מצרה

42 מב ונשמד מואב מעם  כי על יהוה הגדיל

43 מג פחד ופחת ופח--עליך יושב מואב נאם יהוה

44 מד הניס (הנס) מפני הפחד יפל אל הפחת והעלה מן הפחת ילכד בפח  כי אביא אליה אל מואב שנת פקדתם נאם יהוה

45 מה בצל חשבון עמדו מכח נסים  כי אש יצא מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון

46 מו אוי לך מואב אבד עם כמוש  כי לקחו בניך בשבי ובנתיך בשביה

47 מז ושבתי שבות מואב באחרית הימים נאם יהוה עד הנה משפט מואב  {ס}