1 Acerca dos amonitas, assim diz o Senhor: "Por acaso Israel não tem filhos? Será que não tem herdeiros? Por que será então que Moloque se apossou de Gade? Por que seu povo vive nas cidades de Gade?
2 Portanto, certamente vêm os dias", declara o Senhor, "em que farei soar o grito de guerra contra Rabá dos amonitas; ela virá a ser uma pilha de ruínas, e os seus povoados ao redor serão incendiados. Então Israel expulsará aqueles que o expulsaram", diz o Senhor.
3 "Lamente, ó Hesbom, pois Ai está destruída! Gritem, ó moradores de Rabá! Ponham veste de lamento e chorem! Corram desorientados, pois Moloque irá para o exílio com os seus sacerdotes e os seus oficiais.
4 Por que você se orgulha de seus vales? Por que se orgulha de seus vales tão frutíferos? Ó filha infiel! Você confia em suas riquezas e diz: ‘Quem me atacará? ’
5 Farei com que você tenha pavor de tudo o que está a sua volta", diz o Senhor, o Senhor dos Exércitos. "Vocês serão dispersos, cada um numa direção, e ninguém conseguirá reunir os fugitivos.
6 "Contudo, depois disso, restaurarei a sorte dos amonitas", declara o Senhor.
7 Acerca de Edom, assim diz o Senhor dos Exércitos: "Será que já não há mais sabedoria em Temã? Será que o conselho desapareceu dos prudentes? A sabedoria deles deteriorou-se?
8 Voltem-se e fujam, escondam-se em cavernas profundas, vocês que moram em Dedã, pois trarei a ruína sobre Esaú na hora em que eu o castigar.
9 Se os que colhem uvas viessem até você, não deixariam eles apenas umas poucas uvas? Se os ladrões viessem durante a noite, não roubariam apenas o quanto desejassem?
10 Mas eu despi Esaú e descobri os seus esconderijos, para que ele não mais se esconda. Os seus filhos, parentes e vizinhos foram destruídos. Ninguém restou para dizer:
11 ‘Deixe os seus órfãos; eu protegerei a vida deles. As suas viúvas também podem confiar em mim’ ".
12 Assim diz o Senhor: "Se aqueles para quem o cálice não era reservado tiveram que bebê-lo, por que você deveria ficar impune? Você não ficará sem castigo, mas irá bebê-lo.
13 Eu juro por mim mesmo", declara o Senhor, "que Bozra ficará em ruínas e desolada; ela se tornará objeto de afronta e de maldição, e todas as suas cidades serão ruínas para sempre".
14 Ouvi uma mensagem da parte do Senhor: Um mensageiro foi mandado às nações para dizer: "Reúnam-se para atacar Edom! Preparem-se para a batalha! "
15 "Agora eu faço de você uma nação pequena entre as demais, desprezada pelos homens.
16 O pavor que você inspira e o orgulho de seu coração o enganaram, a você, que vive nas fendas das rochas, que ocupa os altos das colinas. Ainda que você, como a águia, faça o seu ninho nas alturas, de lá eu o derrubarei", declara o Senhor.
17 "Edom se tornará objeto de terror; todos os que por ali passarem ficarão chocados e zombarão por causa de todas as suas feridas.
18 Como a destruição de Sodoma e Gomorra, e as cidades vizinhas", diz o Senhor, "ninguém mais habitará ali, nenhum homem residirá nela.
19 "Assim como um leão que sobe da mata do Jordão em direção aos pastos verdejantes, subitamente eu caçarei Edom para fora de sua terra. Quem é o escolhido que designarei para isso? Quem é como eu que possa me desafiar? E que pastor pode me resistir? "
20 Por isso, ouçam o que o Senhor planejou contra Edom, o que preparou contra os habitantes de Temã: Os menores do rebanho serão arrastados, e as pastagens ficarão devastadas por causa deles.
21 Ao som de sua queda a terra tremerá; o grito deles ressoará até o mar Vermelho.
22 Vejam! Uma águia, subindo e planando, estende as asas sobre Bozra. Naquele dia, a coragem dos guerreiros de Edom será como a de uma mulher dando à luz.
23 Acerca de Damasco: "Hamate e Arpade estão atônitas, pois ouviram más notícias. Estão desencorajadas, perturbadas como o mar agitado.
24 Damasco tornou-se frágil, ela se virou para fugir, e o pânico tomou conta dela; angústia e dor dela se apoderaram, dor como a de uma mulher em trabalho de parto.
25 Como está abandonada a cidade famosa, a cidade da alegria!
26 Por isso, os seus jovens cairão nas ruas e todos os seus guerreiros se calarão naquele dia", declara o Senhor dos exércitos.
27 "Porei fogo nas muralhas de Damasco, que consumirá as fortalezas de Ben-Hadade. "
28 Acerca de Quedar e os reinos de Hazor, que Nabucodonosor, rei da Babilônia, derrotou, assim diz o Senhor: "Preparem-se, ataquem Quedar e destruam o povo do oriente.
29 Tomem suas tendas e seus rebanhos, suas cortinas com todos os seus utensílios e camelos. Gritam contra eles: ‘Há terror por todos os lados! ’
30 "Fujam rapidamente! Escondam-se em cavernas profundas, vocês habitantes de Hazor", diz o Senhor. "Nabucodonosor, rei da Babilônia, fez planos e projetos contra vocês.
31 "Preparem-se e ataquem uma nação que vive tranqüila e confiante", declara o Senhor, "uma nação que não tem portas nem trancas, e que vive sozinha.
32 Seus camelos se tornarão despojo e suas grandes manadas, espólio. Espalharei ao vento aqueles que raspam a cabeça, e de todos os lados trarei a ruína deles", declara o Senhor.
33 "Hazor se tornará uma habitação de chacais, uma ruína para sempre. Ninguém mais habitará ali, nenhum homem residirá nela. "
34 Esta é a palavra do Senhor que veio ao profeta Jeremias acerca de Elão, no início do reinado de Zedequias, rei de Judá:
35 Assim diz o Senhor dos Exércitos: "Vejam, quebrarei o arco de Elão, a base de seu poder.
36 Farei com que os quatro ventos, que vêm dos quatro cantos do céu, soprem contra Elão. E eu os dispersarei aos quatro ventos, e não haverá nenhuma nação para onde os exilados de Elão não forem.
37 Farei com que Elão trema diante dos seus inimigos, diante daqueles que desejam tirar-lhes a vida. Trarei a desgraça sobre eles, a minha ira ardente", declara o Senhor. "Farei com que a espada os persiga até que eu os tenha eliminado.
38 Porei meu trono em Elão e destruirei seu rei e líderes", declara o Senhor.
39 "Contudo restaurarei a sorte de Elão em dias vindouros", declara o Senhor.
1 א לבני עמון כה אמר יהוה הבנים אין לישראל אם יורש אין לו--מדוע ירש מלכם את גד ועמו בעריו ישב
2 ב לכן הנה ימים באים נאם יהוה והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה והיתה לתל שממה ובנתיה באש תצתנה וירש ישראל את ירשיו אמר יהוה
3 ג הילילי חשבון כי שדדה עי צעקנה בנות רבה--חגרנה שקים ספדנה והתשוטטנה בגדרות כי מלכם בגולה ילך כהניו ושריו יחדיו
4 ד מה תתהללי בעמקים--זב עמקך הבת השובבה הבטחה באצרתיה מי יבוא אלי
5 ה הנני מביא עליך פחד נאם אדני יהוה צבאות--מכל סביביך ונדחתם איש לפניו ואין מקבץ לנדד
6 ו ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון--נאם יהוה {פ}
7 ז לאדום כה אמר יהוה צבאות האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם
8 ח נסו הפנו העמיקו לשבת ישבי דדן כי איד עשו הבאתי עליו עת פקדתיו
9 ט אם בצרים באו לך לא ישארו עוללות אם גנבים בלילה השחיתו דים
10 י כי אני חשפתי את עשו גליתי את מסתריו ונחבה לא יוכל שדד זרעו ואחיו ושכניו ואיננו
11 יא עזבה יתמיך אני אחיה ואלמנותיך עלי תבטחו {ס}
12 יב כי כה אמר יהוה הנה אשר אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו ואתה הוא נקה תנקה לא תנקה כי שתה תשתה
13 יג כי בי נשבעתי נאם יהוה כי לשמה לחרפה לחרב ולקללה תהיה בצרה וכל עריה תהיינה לחרבות עולם
14 יד שמועה שמעתי מאת יהוה וציר בגוים שלוח התקבצו ובאו עליה וקומו למלחמה
15 טו כי הנה קטן נתתיך בגוים--בזוי באדם
16 טז תפלצתך השיא אתך זדון לבך שכני בחגוי הסלע תפשי מרום גבעה כי תגביה כנשר קנך משם אורידך נאם יהוה
17 יז והיתה אדום לשמה כל עבר עליה ישם וישרק על כל מכותה
18 יח כמהפכת סדם ועמרה ושכניה--אמר יהוה לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם
19 יט הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן--כי ארגיעה אריצנו מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יעידני ומי זה רעה אשר יעמד לפני {ס}
20 כ לכן שמעו עצת יהוה אשר יעץ אל אדום ומחשבותיו אשר חשב אל ישבי תימן אם לוא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים עליהם נוהם
21 כא מקול נפלם רעשה הארץ צעקה בים סוף נשמע קולה
22 כב הנה כנשר יעלה וידאה ויפרש כנפיו על בצרה והיה לב גבורי אדום ביום ההוא כלב אשה מצרה {פ}
23 כג לדמשק בושה חמת וארפד--כי שמעה רעה שמעו נמגו בים דאגה השקט לא יוכל
24 כד רפתה דמשק הפנתה לנוס ורטט החזיקה צרה וחבלים אחזתה כיולדה
25 כה איך לא עזבה עיר תהלה (תהלת)--קרית משושי
26 כו לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל אנשי המלחמה ידמו ביום ההוא נאם יהוה צבאות
27 כז והצתי אש בחומת דמשק ואכלה ארמנות בן הדד {פ}
28 כח לקדר ולממלכות חצור אשר הכה נבוכדראצור (נבוכדראצר) מלך בבל--כה אמר יהוה קומו עלו אל קדר ושדדו את בני קדם
29 כט אהליהם וצאנם יקחו יריעותיהם וכל כליהם וגמליהם ישאו להם וקראו עליהם מגור מסביב
30 ל נסו נדו מאד העמיקו לשבת ישבי חצור--נאם יהוה כי יעץ עליכם נבוכדראצר מלך בבל עצה וחשב עליהם (עליכם) מחשבה
31 לא קומו עלו אל גוי שליו יושב לבטח--נאם יהוה לא דלתים ולא בריח לו בדד ישכנו
32 לב והיו גמליהם לבז והמון מקניהם לשלל וזרתים לכל רוח קצוצי פאה ומכל עבריו אביא את אידם נאם יהוה
33 לג והיתה חצור למעון תנים שממה--עד עולם לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם {ס}
34 לד אשר היה דבר יהוה אל ירמיהו הנביא אל עילם בראשית מלכות צדקיה מלך יהודה--לאמר
35 לה כה אמר יהוה צבאות הנני שבר את קשת עילם ראשית גבורתם
36 לו והבאתי אל עילם ארבע רוחות מארבע קצות השמים וזרתים לכל הרחות האלה ולא יהיה הגוי אשר לא יבוא שם נדחי עולם (עילם)
37 לז והחתתי את עילם לפני איביהם ולפני מבקשי נפשם והבאתי עליהם רעה את חרון אפי--נאם יהוה ושלחתי אחריהם את החרב עד כלותי אותם
38 לח ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים נאם יהוה
39 לט והיה באחרית הימים אשוב (אשיב) את שבית (שבות) עילם--נאם יהוה {פ}