1 Disse o Senhor a Moisés:
2 "Ordene aos israelitas que lhe tragam azeite puro de oliva batida para as lâmpadas, para que fiquem sempre acesas.
3 Na Tenda do Encontro, do lado de fora do véu que esconde as tábuas da aliança, Arão manterá as lâmpadas continuamente acesas diante do Senhor, desde o entardecer até a manhã seguinte. Este é um decreto perpétuo para as suas gerações.
4 Mantenha sempre em ordem as lâmpadas no candelabro de ouro puro perante o Senhor.
5 "Apanhe da melhor farinha e asse doze pães, usando dois jarros para cada pão.
6 Coloque-os em duas fileiras, com seis pães em cada uma, sobre a mesa de ouro puro perante o Senhor.
7 Junto a cada fileira coloque um pouco de incenso puro como porção memorial para representar o pão e ser uma oferta ao Senhor preparada no fogo.
8 Esses pães serão colocados regularmente perante o Senhor, cada sábado, em nome dos israelitas, como aliança perpétua.
9 Pertencem a Arão e a seus descendentes, que os comerão num lugar sagrado, porque é parte santíssima de sua porção regular das ofertas dedicadas ao Senhor, preparadas no fogo. É decreto perpétuo".
10 Aconteceu que o filho de uma israelita e de um egípcio saiu e foi para o meio dos israelitas. No acampamento houve uma briga entre ele e um israelita.
11 O filho da israelita blasfemou o Nome com uma maldição; então o levaram a Moisés. O nome de sua mãe era Selomite, filha de Dibri, da tribo de Dã.
12 Deixaram-no preso até que a vontade do Senhor lhes fosse declarada.
13 Então o Senhor disse a Moisés:
14 "Leve o que blasfemou para fora do acampamento. Todos aqueles que o ouviram colocarão as mãos sobre a cabeça dele, e a comunidade toda o apedrejará.
15 Diga aos israelitas: Se alguém amaldiçoar seu Deus, será responsável pelo seu pecado;
16 quem blasfemar o nome do Senhor terá que ser executado. A comunidade toda o apedrejará. Seja estrangeiro, seja natural da terra, se blasfemar o Nome, terá que ser morto.
17 "Se alguém ferir uma pessoa a ponto de matá-la, terá que ser executado.
18 Quem matar um animal fará restituição: vida por vida.
19 Se alguém ferir seu próximo, deixando-o defeituoso, assim como fez lhe será feito:
20 fratura por fratura, olho por olho, dente por dente. Assim como feriu o outro, deixando-o defeituoso, assim também será ferido.
21 Quem matar um animal fará restituição, mas quem matar um homem será morto.
22 Vocês terão a mesma lei para o estrangeiro e para o natural. Eu sou o Senhor, o Deus de vocês".
23 Depois que Moisés falou aos israelitas, levaram o que blasfemou para fora do acampamento e o apedrejaram. Os israelitas fizeram conforme o Senhor tinha ordenado a Moisés.
1 א וידבר יהוה אל משה לאמר
2 ב צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית--למאור להעלת נר תמיד
3 ג מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערך אתו אהרן מערב עד בקר לפני יהוה--תמיד חקת עולם לדרתיכם
4 ד על המנרה הטהרה יערך את הנרות לפני יהוה תמיד {פ}
5 ה ולקחת סלת--ואפית אתה שתים עשרה חלות שני עשרנים יהיה החלה האחת
6 ו ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת על השלחן הטהר לפני יהוה
7 ז ונתת על המערכת לבנה זכה והיתה ללחם לאזכרה אשה ליהוה
8 ח ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני יהוה--תמיד מאת בני ישראל ברית עולם
9 ט והיתה לאהרן ולבניו ואכלהו במקום קדש כי קדש קדשים הוא לו מאשי יהוה--חק עולם {ס}
10 י ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי
11 יא ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל ויביאו אתו אל משה ושם אמו שלמית בת דברי למטה דן
12 יב ויניחהו במשמר לפרש להם על פי יהוה {פ}
13 יג וידבר יהוה אל משה לאמר
14 יד הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה וסמכו כל השמעים את ידיהם על ראשו ורגמו אתו כל העדה
15 טו ואל בני ישראל תדבר לאמר איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו
16 טז ונקב שם יהוה מות יומת רגום ירגמו בו כל העדה כגר כאזרח--בנקבו שם יומת
17 יז ואיש כי יכה כל נפש אדם--מות יומת
18 יח ומכה נפש בהמה ישלמנה--נפש תחת נפש
19 יט ואיש כי יתן מום בעמיתו--כאשר עשה כן יעשה לו
20 כ שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן--כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו
21 כא ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת
22 כב משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה כי אני יהוה אלהיכם
23 כג וידבר משה אל בני ישראל ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה וירגמו אתו אבן ובני ישראל עשו כאשר צוה יהוה את משה {פ}