14 שובו בנים שובבים נאם־יהוה כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון׃
15 ונתתי לכם רעים כלבי ורעו אתכם דעה והשכיל׃
16 והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נאם־יהוה לא־יאמרו עוד ארון ברית־יהוה ולא יעלה על־לב ולא יזכרו־בו ולא יפקדו ולא יעשה עוד׃
14 ויהי בנסע העם מאהליהם לעבר את־הירדן והכהנים נשאי הארון הברית לפני העם׃
15 וכבוא נשאי הארון עד־הירדן ורגלי הכהנים נשאי הארון נטבלו בקצה המים והירדן מלא על־כל־גדותיו כל ימי קציר׃
16 ויעמדו המים הירדים מלמעלה קמו נד־אחד הרחק מאד [באדם כ] (מאדם ק) העיר אשר מצד צרתן והירדים על ים הערבה ים־המלח תמו נכרתו והעם עברו נגד יריחו׃
17 ויעמדו הכהנים נשאי הארון ברית־יהוה בחרבה בתוך הירדן הכן וכל־ישראל עברים בחרבה עד אשר־תמו כל־הגוי לעבר את־הירדן׃
1 ויריחו סגרת ומסגרת מפני בני ישראל אין יוצא ואין בא׃ ס
2 ויאמר יהוה אל־יהושע ראה נתתי בידך את־יריחו ואת־מלכה גבורי החיל׃
3 וסבתם את־העיר כל אנשי המלחמה הקיף את־העיר פעם אחת כה תעשה ששת ימים׃
4 ושבעה כהנים ישאו שבעה שופרות היובלים לפני הארון וביום השביעי תסבו את־העיר שבע פעמים והכהנים יתקעו בשופרות׃
5 והיה במשך ׀ בקרן היובל [בשמעכם כ] (כשמעכם ק) את־קול השופר יריעו כל־העם תרועה גדולה ונפלה חומת העיר תחתיה ועלו העם איש נגדו׃
6 ויקרא יהושע בן־נון אל־הכהנים ויאמר אלהם שאו את־ארון הברית ושבעה כהנים ישאו שבעה שופרות יובלים לפני ארון יהוה׃
7 [ויאמרו כ] (ויאמר ק) אל־העם עברו וסבו את־העיר והחלוץ יעבר לפני ארון יהוה׃
10 ויעשו האנשים כן ויקחו שתי פרות עלות ויאסרום בעגלה ואת־בניהם כלו בבית׃
11 וישמו את־ארון יהוה אל־העגלה ואת הארגז ואת עכברי הזהב ואת צלמי טחריהם׃
12 וישרנה הפרות בדרך על־דרך בית שמש במסלה אחת הלכו הלך וגעו ולא־סרו ימין ושמאול וסרני פלשתים הלכים אחריהם עד־גבול בית שמש׃
13 ובית שמש קצרים קציר־חטים בעמק וישאו את־עיניהם ויראו את־הארון וישמחו לראות׃
14 והעגלה באה אל־שדה יהושע בית־השמשי ותעמד שם ושם אבן גדולה ויבקעו את־עצי העגלה ואת־הפרות העלו עלה ליהוה׃ ס
15 והלוים הורידו ׀ את־ארון יהוה ואת־הארגז אשר־אתו אשר־בו כלי־זהב וישמו אל־האבן הגדולה ואנשי בית־שמש העלו עלות ויזבחו זבחים ביום ההוא ליהוה׃
1 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
2 אמר אל־אלעזר בן־אהרן הכהן וירם את־המחתת מבין השרפה ואת־האש זרה־הלאה כי קדשו׃
3 את מחתות החטאים האלה בנפשתם ועשו אתם רקעי פחים צפוי למזבח כי־הקריבם לפני־יהוה ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל׃
4 ויקח אלעזר הכהן את מחתות הנחשת אשר הקריבו השרפים וירקעום צפוי למזבח׃
5 זכרון לבני ישראל למען אשר לא־יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני יהוה ולא־יהיה כקרח וכעדתו כאשר דבר יהוה ביד־משה לו׃
6 וילנו כל־עדת בני־ישראל ממחרת על־משה ועל־אהרן לאמר אתם המתם את־עם יהוה׃
7 ויהי בהקהל העדה על־משה ועל־אהרן ויפנו אל־אהל מועד והנה כסהו הענן וירא כבוד יהוה׃
8 ויבא משה ואהרן אל־פני אהל מועד׃ פ
9 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
10 הרמו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע ויפלו על־פניהם׃
11 ויאמר משה אל־אהרן קח את־המחתה ותן־עליה אש מעל המזבח ושים קטרת והולך מהרה אל־העדה וכפר עליהם כי־יצא הקצף מלפני יהוה החל הנגף׃
10 ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו׃
11 וצפית אתו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו ועשית עליו זר זהב סביב׃
12 ויצקת לו ארבע טבעת זהב ונתתה על ארבע פעמתיו ושתי טבעת על־צלעו האחת ושתי טבעת על־צלעו השנית׃
13 ועשית בדי עצי שטים וצפית אתם זהב׃
14 והבאת את־הבדים בטבעת על צלעת הארן לשאת את־הארן בהם׃
15 בטבעת הארן יהיו הבדים לא יסרו ממנו׃
16 ונתת אל־הארן את העדת אשר אתן אליך׃
17 ועשית כפרת זהב טהור אמתים וחצי ארכה ואמה וחצי רחבה׃
18 ועשית שנים כרבים זהב מקשה תעשה אתם משני קצות הכפרת׃
19 ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב־אחד מקצה מזה מן־הכפרת תעשו את־הכרבים על־שני קצותיו׃
20 והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על־הכפרת ופניהם איש אל־אחיו אל־הכפרת יהיו פני הכרבים׃
21 ונתת את־הכפרת על־הארן מלמעלה ואל־הארן תתן את־העדת אשר אתן אליך׃
89 ובבא משה אל־אהל מועד לדבר אתו וישמע את־הקול מדבר אליו מעל הכפרת אשר על־ארן העדת מבין שני הכרבים וידבר אליו׃ פ
20 ויקח ויתן את־העדת אל־הארן וישם את־הבדים על־הארן ויתן את־הכפרת על־הארן מלמעלה׃
21 ויבא את־הארן אל־המשכן וישם את פרכת המסך ויסך על ארון העדות כאשר צוה יהוה את־משה׃ ס
1 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
2 ביום־החדש הראשון באחד לחדש תקים את־משכן אהל מועד׃
3 ושמת שם את ארון העדות וסכת על־הארן את־הפרכת׃
6 ותכבד יד־יהוה אל־האשדודים וישמם ויך אתם [בעפלים כ] (בטחרים ק) את־אשדוד ואת־גבוליה׃
7 ויראו אנשי־אשדוד כי־כן ואמרו לא־ישב ארון אלהי ישראל עמנו כי־קשתה ידו עלינו ועל דגון אלהינו׃
8 וישלחו ויאספו את־כל־סרני פלשתים אליהם ויאמרו מה־נעשה לארון אלהי ישראל ויאמרו גת יסב ארון אלהי ישראל ויסבו את־ארון אלהי ישראל׃ ס
9 ויהי אחרי ׀ הסבו אתו ותהי יד־יהוה ׀ בעיר מהומה גדולה מאד ויך את־אנשי העיר מקטן ועד־גדול וישתרו להם [עפלים כ] (טחרים׃ ק)
10 וישלחו את־ארון האלהים עקרון ויהי כבוא ארון האלהים עקרון ויזעקו העקרנים לאמר הסבו אלי את־ארון אלהי ישראל להמיתני ואת־עמי׃
11 וישלחו ויאספו את־כל־סרני פלשתים ויאמרו שלחו את־ארון אלהי ישראל וישב למקמו ולא־ימית אתי ואת־עמי כי־היתה מהומת־מות בכל־העיר כבדה מאד יד האלהים שם׃
1 ויעש בצלאל את־הארן עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו׃
22 ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים אשר על־ארן העדת את כל־אשר אצוה אותך אל־בני ישראל׃ פ
20 וירע העם ויתקעו בשפרות ויהי כשמע העם את־קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה ותפל החומה תחתיה ויעל העם העירה איש נגדו וילכדו את־העיר׃
33 ויסעו מהר יהוה דרך שלשת ימים וארון ברית־יהוה נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה׃
34 וענן יהוה עליהם יומם בנסעם מן־המחנה׃ ס
35 ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ׀ יהוה ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך׃
36 ובנחה יאמר שובה יהוה רבבות אלפי ישראל׃ פ
18 ויהי [בעלות כ] (כעלות ק) הכהנים נשאי ארון ברית־יהוה מתוך הירדן נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישבו מי־הירדן למקומם וילכו כתמול־שלשום על־כל־גדותיו׃
1 אז יקהל שלמה את־זקני ישראל את־כל־ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל אל־המלך שלמה ירושלם להעלות את־ארון ברית־יהוה מעיר דוד היא ציון׃
2 ויקהלו אל־המלך שלמה כל־איש ישראל בירח האתנים בחג הוא החדש השביעי׃
3 ויבאו כל זקני ישראל וישאו הכהנים את־הארון׃
4 ויעלו את־ארון יהוה ואת־אהל מועד ואת־כל־כלי הקדש אשר באהל ויעלו אתם הכהנים והלוים׃
5 והמלך שלמה וכל־עדת ישראל הנועדים עליו אתו לפני הארון מזבחים צאן ובקר אשר לא־יספרו ולא ימנו מרב׃
6 ויבאו הכהנים את־ארון ברית־יהוה אל־מקומו אל־דביר הבית אל־קדש הקדשים אל־תחת כנפי הכרובים׃
7 כי הכרובים פרשים כנפים אל־מקום הארון ויסכו הכרבים על־הארון ועל־בדיו מלמעלה׃
8 ויארכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן־הקדש על־פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה׃
9 אין בארון רק שני לחות האבנים אשר הנח שם משה בחרב אשר כרת יהוה עם־בני ישראל בצאתם מארץ מצרים׃
10 ויהי בצאת הכהנים מן־הקדש והענן מלא את־בית יהוה׃
11 ולא־יכלו הכהנים לעמד לשרת מפני הענן כי־מלא כבוד־יהוה את־בית יהוה׃ פ
1 ויבאו אנשי ׀ קרית יערים ויעלו את־ארון יהוה ויבאו אתו אל־בית אבינדב בגבעה ואת־אלעזר בנו קדשו לשמר את־ארון יהוה׃ פ
2 ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה וינהו כל־בית ישראל אחרי יהוה׃ ס
1 ויהי ארון־יהוה בשדה פלשתים שבעה חדשים׃
2 ויקראו פלשתים לכהנים ולקסמים לאמר מה־נעשה לארון יהוה הודענו במה נשלחנו למקומו׃
3 ויאמרו אם־משלחים את־ארון אלהי ישראל אל־תשלחו אתו ריקם כי־השב תשיבו לו אשם אז תרפאו ונודע לכם למה לא־תסור ידו מכם׃
12 ויגד למלך דוד לאמר ברך יהוה את־בית עבד אדם ואת־כל־אשר־לו בעבור ארון האלהים וילך דוד ויעל את־ארון האלהים מבית עבד אדם עיר דוד בשמחה׃
13 ויהי כי צעדו נשאי ארון־יהוה ששה צעדים ויזבח שור ומריא׃
14 ודוד מכרכר בכל־עז לפני יהוה ודוד חגור אפוד בד׃
15 ודוד וכל־בית ישראל מעלים את־ארון יהוה בתרועה ובקול שופר׃
2 ויערכו פלשתים לקראת ישראל ותטש המלחמה וינגף ישראל לפני פלשתים ויכו במערכה בשדה כארבעת אלפים איש׃
3 ויבא העם אל־המחנה ויאמרו זקני ישראל למה נגפנו יהוה היום לפני פלשתים נקחה אלינו משלה את־ארון ברית יהוה ויבא בקרבנו וישענו מכף איבינו׃
4 וישלח העם שלה וישאו משם את ארון ברית־יהוה צבאות ישב הכרבים ושם שני בני־עלי עם־ארון ברית האלהים חפני ופינחס׃
5 ויהי כבוא ארון ברית־יהוה אל־המחנה וירעו כל־ישראל תרועה גדולה ותהם הארץ׃
6 וישמעו פלשתים את־קול התרועה ויאמרו מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים וידעו כי ארון יהוה בא אל־המחנה׃
7 ויראו הפלשתים כי אמרו בא אלהים אל־המחנה ויאמרו אוי לנו כי לא היתה כזאת אתמול שלשם׃
8 אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה אלה הם האלהים המכים את־מצרים בכל־מכה במדבר׃
9 התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם והייתם לאנשים ונלחמתם׃
10 וילחמו פלשתים וינגף ישראל וינסו איש לאהליו ותהי המכה גדולה מאד ויפל מישראל שלשים אלף רגלי׃
11 וארון אלהים נלקח ושני בני־עלי מתו חפני ופינחס׃