10 תשמיעני ששון ושמחה תגלנה עצמות דכית׃
11 הסתר פניך מחטאי וכל־עונתי מחה׃
12 לב טהור ברא־לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי׃
6 ויען ויאמר אלי לאמר זה דבר־יהוה אל־זרבבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם־ברוחי אמר יהוה צבאות׃
18 צעקו ויהוה שמע ומכל־צרותם הצילם׃
5 כה אמר אדני יהוה לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם׃
6 עד אשר לא־ [ירחק כ] (ירתק ק) חבל הכסף ותרץ גלת הזהב ותשבר כד על־המבוע ונרץ הגלגל אל־הבור׃
7 וישב העפר על־הארץ כשהיה והרוח תשוב אל־האלהים אשר נתנה׃
17 אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך׃
8 אכן רוח־היא באנוש ונשמת שדי תבינם׃
19 ונתתי להם לב אחד ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי לב האבן מבשרם ונתתי להם לב בשר׃
20 למען בחקתי ילכו ואת־משפטי ישמרו ועשו אתם והיו־לי לעם ואני אהיה להם לאלהים׃
1 רוח אדני יהוה עלי יען משח יהוה אתי לבשר ענוים שלחני לחבש לנשברי־לב לקרא לשבוים דרור ולאסורים פקח־קוח׃
32 טוב ארך אפים מגבור ומשל ברוחו מלכד עיר׃
27 נר יהוה נשמת אדם חפש כל־חדרי־בטן׃
23 תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם׃
1 בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ׃
2 והארץ היתה תהו ובהו וחשך על־פני תהום ורוח אלהים מרחפת על־פני המים׃
2 כל־דרכי־איש זך בעיניו ותכן רוחות יהוה׃
3 אל־תבטחו בנדיבים בבן־אדם ׀ שאין לו תשועה׃
4 תצא רוחו ישב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתנתיו׃
18 לפני־שבר גאון ולפני כשלון גבה רוח׃
19 טוב שפל־רוח את־ [עניים כ] (ענוים ק) מחלק לל את־גאים׃