11 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
12 שמעתי את־תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו־לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם׃
13 ויהי בערב ותעל השלו ותכס את־המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה׃
14 ותעל שכבת הטל והנה על־פני המדבר דק מחספס דק ככפר על־הארץ׃
15 ויראו בני־ישראל ויאמרו איש אל־אחיו מן הוא כי לא ידעו מה־הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה׃
25 נער ׀ הייתי גם־זקנתי ולא־ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש־לחם׃
1 שלח לחמך על־פני המים כי־ברב הימים תמצאנו׃
2 תן־חלק לשבעה וגם לשמונה כי לא תדע מה־יהיה רעה על־הארץ׃
9 טוב־עין הוא יברך כי־נתן מלחמו לדל׃
3 ויענך וירעבך ויאכלך את־המן אשר לא־ידעת ולא ידעון אבתיך למען הודעך כי לא על־הלחם לבדו יחיה האדם כי על־כל־מוצא פי־יהוה יחיה האדם׃
23 ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח׃
24 וימטר עליהם מן לאכל ודגןש־מים נתן למו׃
25 לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע׃
14 מצמיח חציר ׀ לבהמה ועשב לעבדת האדם להוציא לחם מן־הארץ׃
15 ויין ׀ ישמח לבב־אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לבב־אנוש יסעד׃
31 ויקראו בית־ישראל את־שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש׃